חדש על המדף
'זמן מדבר' - חדוה ראובן
מאת: יאיר בן־חיים
פרידות
פְּרִידוֹת נַעֲשׂוֹת לִפְעָמִים
בְּרֹךְ וּבְאֶמְפַּתְיָה.
אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי,
כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ זְמַנָּן.
חֲלוֹמוֹת
פּוֹקְדִים לֵילוֹתַי
מְסַפְּרִים לִי סִפּוּר אַחֵר,
" הִנֵּה לָךְ פְּרִידָה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ
תִּבְכִּי אוֹתָהּ
תִּצְעֲקִי לְתוֹכָהּ
תִּתְאַבְּלִי
אֵין לָךְ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת
אֵין קִצּוּרֵי דֶּרֶךְ".
השלם השבור
הַשָּׁלֵם הַשָּׁבוּר
צוֹעֵק פִּיו סָגוּר
הַנְכִּיחִי אוֹתָךְ בַּזִּכָּרוֹן
שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְאִבּוּד
כִּי בַּדֶּרֶךְ
מִמֶּנִּי אֵלַיִךְ וּמִמֵּךְ וְאֵלַי
כְּבָר אֵין מְסַמְּנִים.
בכל שיר קיים מוסר השכל וניתן לאמץ זאת כטיפים לחיים. לא אחת יש בספר תיאורים חווייתיים המקנים ציוני דרך ומנתבים לקורא להבין מָה הַזְּמַן מְסַמֵּן לוֹ?
הספר 'זמן מדבר' של חדוה ראובן מזמין את הקוראים למסע אישי אליו בוחרת חדוה לצאת. למעשה בשירתה היא מאפשרת לנו הצצה אל חייה האישיים, בהם היא מציבה את חדוה האמנית במקביל לחדוה המשוררת, וגם את חדווה האישה והרעיה, ואת חדוה האם והחברה שעושה את הבחירות שלה עם מודעת להיותה נוכחת.
הספר נפתח עם השיר:
'מסע'
כְּשֶׁאֲנִי נִמְצֵאת
בַּמַּסָּע אֶל עַצְמִי
וּמִחוּצָה לִי
אֲנִי מַרְגִּישָׁה נוֹכַחַת
בֵּין רִקְמָה לְשֶׁלֶד
בֵּין קְרָבַיִם לִנְשִׁימָה.
וכדי שהמסע יכיל בתוכו את נוכחותה היא בונה לעצמה רלוונטיות.
רלוונטיות
אֲנִי בּוֹנָה לִי
רֵלֵוַנְטִיּוּת
וּמְרַפֶּדֶת בְּתוֹכָהּ
אֲוִיר דָּחוּס
כְּדֵי שֶׁאוּכַל
לָגַעַת בָּרִיק.
כך או כך במסע השירי בזמן המדבר התחושות נוגעות בה והן עבורה הבטחה מחודשת למיצוי מושלם של היותה, וכאומנית היא מעבירה בהבזק, רשמים אותם היא ממחישה ברישומיה וגם בשירתה ולא אחת זה קורה כשהיא רואה באופק את הקצה המאיים החושף לעיתים סיפור אחר, שונה ממה שתוכנן, ובאותה עת היא דולה מהחלומות הנחיות לפעולה שיסייעו לה בהמשך המסע בידיעה שאין קיצורי דרך.
חדוה ראובן עם ספרה 'זמן מדבר'
כך או כך במסע השירי בזמן המדבר התחושות נוגעות בה והן עבורה הבטחה מחודשת למיצוי מושלם של היותה, וכאומנית היא מעבירה בהבזק, רשמים אותם היא ממחישה ברישומיה וגם בשירתה ולא אחת זה קורה כשהיא רואה באופק את הקצה המאיים החושף לעיתים סיפור אחר, שונה ממה שתוכנן, ובאותה עת היא דולה מהחלומות הנחיות לפעולה שיסייעו לה בהמשך המסע בידיעה שאין קיצורי דרך.
מעת לעת תעלה השאלה, מאין להתחיל? והיא מוקירה בשלמות המתבצרת בדרכה ומסמנת לה נקודת ציון להמשך הדרך, גם כאשר השלם מתגלה כשבור היא מוֹרָה לעצמה לא ללכת לאיבוד ולהנכיח עצמה ולהציב את ההשלמה בחייה, כי בחיים ישנם אותות וסימנים כדי להציב את האיזון, שמיישר קווים ומרחיב את החשיבה ויכולת ההסתכלות הנוספת על כל מצב בדרך החיים. זהו סמן הדרך והמפתח לעיסוקה כמטפלת רגשית.
מעת לעת תעלה השאלה, מאין להתחיל? והיא מוקירה בשלמות המתבצרת בדרכה ומסמנת לה נקודת ציון להמשך הדרך, גם כאשר השלם מתגלה כשבור היא מוֹרָה לעצמה לא ללכת לאיבוד ולהנכיח עצמה ולהציב את ההשלמה בחייה, כי בחיים ישנם אותות וסימנים כדי להציב את האיזון, שמיישר קווים ומרחיב את החשיבה ויכולת ההסתכלות הנוספת על כל מצב בדרך החיים. זהו סמן הדרך והמפתח לעיסוקה כמטפלת רגשית.
שירים לא מעטים בספר מתארים התפעמות מהטבע מתוך הפנימיות האישית. וחדוה מצליחה לעורר שאלות ולא אחת אף מספקת את התשובות מניסיונה האישי בתיאורים שובי לב, בכל שיר קיים מוסר השכל וניתן לאמץ זאת כטיפים לחיים. לא אחת יש בספר תיאורים חווייתיים המקנים ציוני דרך ומנתבים לקורא להבין מָה הַזְּמַן מְסַמֵּן לוֹ? ישנם גם שירים קצרים להם אני קורא: שירי קסם המנביטים תובנות והקורא נסחף אל החוויה כמו אל תוך מערבולת.
שם הספר הוא זמן מִדְבָּר, יחד עם זאת קיים בו גם זמן מְּדַבֵּר המציב לנו את מכלול האפשרויות כבני אדם, יש בספר דיאלוג של הדוברת עם מצבים בהם היא מזמנת את הקורא להיטיב עם הקיים ולא לאבד את התקוה. מה שמזכיר לה לא אחת לשמור על : סְטֵרִילִיזַצְיָה שֶׁל הַמֶּרְחָב הַפְּנִימִי? מוֹפָע שֶׁמַּצְרִיךְ עֲבוֹדַת הֲכָנָה מֻקְפֶּדֶת?]... (עמ' 37 'זמן הארכה').
ואסיים עם שיר שנקרא 'תקווה' (עמ' 28)
תקווה
בּוֹאוּ לִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ
אֲנִי אוֹמֶרֶת
אֶת הָאִישׁ שֶׁיָּכוֹל לִבְנוֹת גְּשָׁרִים עַל הַמַּיִם
וּכְדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ
מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה
הוּא יִדְגֹּם לָכֶם אוֹתָהּ
בְּלִבְנֵי מַרְשְׁמֵלוֹ
יֶאֱסֹף אֶת שִׁבְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת
שֶׁל הַקָּצֶה הָאֶחָד עִם תִּקְווֹת הַשֵּׁנִי.