'חיים פוגשים ספרים' - שרה אוסטרוב

התבוננות בטקסטים ספרותיים יוצרת חשיבה שמנתחת מרכיבים באישיות של הדמויות. הדמויות מונעות מתוך מאפייני האופי שלהם. האופי האישי מכתיב בדרך כלל את הדרך, את ההתמודדות עם אתגרי החיים, כמו גם עם גירויים שמובאים בפני הדמויות במשך מהלך החיים. איך יתמודדו? האם יתפתו למעשה שאיננו מוסרי, שחורג מהנורמטיבי? האם היצר יעלה על ההיגיון? האם הפיתוי יהפוך את החיים הטריוויאליים, המשפחתיים, הזוגיים? בניתוח טקסט ספרותי נוצרות תובנות לא רק בהקשר לדמויות אלא גם בהקשר להתפתחות העלילתית, ונשאלת שאלה- מי אחראי על עלילה מתפתחת? הדמויות הבדויות שמכתיבות לסופר את העלילה או הסופר שעיצב מראש את העלילה? האם הסופר "עושה" את גיבוריו על פי רצונו, אופיו שלו? האם הוא סלחן לגיבורים שלו? האם הוא מגיש לנו אותם באמפתיה? האם הוא יוצר זווית חד צדדית אצל הקורא ועושה מניפולציות בכדי לכוון את הקורא, או שמשאיר לקורא להחליט בעצמו איך להתייחס לדמות העלילתית ולעלילה המתפתחת? מה תהיינה התובנות של הקורא? האם ישליך אותן לעצמו, לחייו שלו, לדמויות שחוצות את חייו שלו? נקודת התצפית של הכותב וניתוח שלה ישקף רגשות- אהבה, קנאה, יצר, דחף וכו'.

 

ונשאלת עוד שאלה, האם עלילת הסיפור תישאר תמיד כסיפור בתוך ספר או שהיא יכולה להיות מועתקת לחיים המציאותיים? האם תהליך קריאת ספר גורם לקורא להיות משוחרר משיפוטיות, או גורם לו להזדהות עם הדמויות? האם הערך שלהן או ההתנהלות שלהן תיצור זיקה אצלו, האם יוכל לשנות את ערכיו שלו בעקבות דמות ספרותית שהזדהה איתה? האם תהיה לו השראה? האם יפתח תחושות כמו חמלה, או ביקורתיות, או הזדהות עד כדי חיקוי ועשיית פעולה בעקבות הטקסט [ראה את הספר "התפסן בשדה השיפון" שגרם לאנשים לעשות מעשים חריגים]. עולמן של הדמויות הספרותיות הוא פתח לבניית שיטה טיפולית. על זה מושתת ספר זה של שרה אוסטרוב.

 

שיטת הטיפול- ביבליותרפיה, טיפול דרך ספרות, מטרתה ליצור השק בסיטואציות, חפיפה רעיונית בין הקורא לדמות הספרותית ולעלילה, לבדוק ולנתח ולמצוא נתיב אחר בעלילה שיכול היה לשפר את המצבים.

שמונה 'סיפורי- טיפול' מוצמדים לספרים קאנונים, שמוציאים הסק מתוך הנחות וטיעונים שעולים בעלילה. אנה קארנינה של טולסטוי, "מסע בחלל הפנוי" של דב אלבוים, ש"י עגנון, צרויה שלו-"בעל ואישה", "כשניטשה בכה"

ועוד. אני בחרתי להתייחס לסיפור: "אף אחד לא יאהב אותך כמוני"

רוני היא הדמות המרכזית, היא בת 50, אמא לילדים. היא נשואה בפעם השנייה כשנתיים. הדילמה שלה אם להישאר במצב שהיא נמצאת בו- נשואה.

היא ספק נערה, ספק אישה בשלה ובוגרת, אשת קריירה אקדמאית, אלמנה מנישואיה הראשונים.

הסיפור של עגנון "סיפור פשוט" מתחיל את הבדיקה הספרותית. אהבת הירשל לבלומה הענייה והאילוץ שכפו עליו לשאת את מינה צימליך העשירה. הירשל מרגיש שהיא בשבילו "כבגד שמקיף את הגוף ולא מחמם". הדילמה, אם לחיות חיי משפחה רגילים אך כובלים או לחיות בחירות, באפשרויות פתוחות ומגוונות.

רוני, מכירה את דורון, אחרי שהתאלמנה. הוא איש בודד, כריזמתי, דומיננטי, בעיקר משמיע ופחות מקשיב. האם ניתן לשנותו בגיל מבוגר?

 

הסיפור השני של עגנון "פנים אחרות" גם עולה כאלמנט ביבליותרפי , גירושין של טוני והרטמן. הגירושים לא פתרו את בעיותיהם, הדילמה הזוגית נשארה כי שניהם היו מלאי רגשות זה כלפי זו. ודווקא בפרידה הם גילו את שיח הנפש ביניהם. רמת הקירבה בין בני זוג נבדקת, האם לשתף בכאב, בדאגה, האם להיפתח בכל מובן או להשאיר מחסום? דורון הוא מקביל ספרותי של הרטמן הבדוי של עגנון. דורון רגיל לנהל את חיי זוגתו, כך הוא נוהג גם באשתו השנייה, רוני. אבל רוני מבקשת חירות לעצמה, חופש להחליט, שליטה עצמית בלתי תלויה. מצד שני היא מצאה כתף תומכת, דבר שלא הייתה רגילה לו. אבל כתף זו איכזבה וגרמה לה להפסדים כספיים בהשקעה לא נבונה.

 

המעניין בהיסק שנוצר תוך כדי הדיינות עם הטקסט הספרותי, הוא הדרך. לאט לאט מתקדמים לתובנות. הילוך עובדתי, איפיון דמות ומצבים בונים פרופיל של דורון והוא רב ניגודים, בין היתר עולה המסקנה שדורון הוא אדם מכור- לעבודה, לאהבה יצרית, לממון.

טקסט נוסף נבחן, "מסע בחלל הפנוי" של דב אלבוים. ספר שהוא אוטוביוגרפיה רוחנית, שמובילה אל ה-"תיקון", המוטל על האדם לעשותו. הספר מאזכר מונחים נשגבים כגון: "כלים שבורים", ניצוצות, כוח יוצר וכו'. מצוטט קטע מתוך "מסע בכלל הפנוי" שמפנה אל דימוי העובר ברחם. קטע מטלטל שמביע התכנסות פנימה והיווצרות מחדש ויציאה אל עולם יצירתי, רצוי ומשופר. המסקנה להחליט על בחירה בחירות היא לאו דווקא בנורמה החברתית המקובלת ועל אף ההכרזה הפלקטית של בן הזוג: "איש לא יאהב אותך כמוני".

ספר מרתק שמלמד להשתמש בטקסט ספרותי לניתוח מצבים.