הספר "כתב החידה של יוסף בן מתתיהו" הוא רומן היסטורי מסחרר שמעוגן היטב בעובדות, והוא מעלה מהאוב בצבעים עזים את הקרב חסר התקווה של היהודים כנגד המעצמה הכי חזקה בעולם. היה זה מאבק שסופו באירוע הדרמטי והמכונן ליהדות ולנצרות - חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה.

​

הוא מאיר בצבעים עזים את רגעי הגבורה לצד הייאוש, את הטירוף והאכזריות ששררו במהלך המרד היהודי הגדול נגד הרומאים, ועוד יותר בירושלים בזמן המצור. הספר מביא את סיפורם של אנשים שיד הגורל הובילה אותם בספינה לסערה גדולה, להגיע לחוף מבטחים, בין ייאוש לתקווה, לייאוש חדש.

​

הרומן פותח צוהר אל נפשו המעונה, האניגמטית ורבת הסתירות של יוסף בן מתתיהו, מי שנשלח לרומא על ידי הסנהדרין בגיל עשרים ושש, חזר לארץ אחרי שבילה מעל לשנתיים בחצר הקיסרית. הוא מונה להיות מפקד המרד בגליל, ונתפס ע"י הרומאים ביודפת. במקום להוציאו להורג כמקובל, מינה אותו אספסינוס, לאיש המודיעין הבכיר שלו.

​

על המחבר, דורון בן שמעון: שנים רבות עבד ברכישה והבראת חברות, עד שהמיר את תיק העסקים בתרמיל ונהפך למדריך טיולים מוסמך. קורס מורי הדרך ומאות הטיולים שהדריך, נתנו לו פרספקטיבה ועומק על ארץ ישראל והמורשת שלה. האירוע הדרמטי של מלחמת היהודים ברומאים סקרנה אותו שנים רבות. כמי שהצילום מהווה תחביב חיים בשבילו, הוא כמעט יכול היה לדמיין את הצעקות והריח הנוראי של התבוסה, כאילו היה שם. לצורך כתיבת הרומן כתב החידה של יוסף בן מתתיהו, הספר "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" עמד לנגד עיניו וליווה אותו כמעט יום ביומו. המחבר למד וקרא במקורות נוספים וכן גם פרשנויות על הספרים של יוסף בן מתתיהו.

​

לבן שמעון היה מאוד חשוב להכניס לספר צדדים אנושיים של רגעי ניצחון, פחד ותבוסה ושיחות שלא נכתבו בספרי ההיסטוריה. כך למשל, לאחר שיוסף בן מתתיהו נשלף מהבור, החיילים הרומאים מרביצים לו, יש לו דם על הפנים והמוני זבובים על העיניים. הוא לא רואה כלום והרומאים קושרים קולר לצווארו וגוררים אותו ככלב שוטה לאוהל של מפקד הצבא הרומי אספסינוס שיוצא מהאוהל ומגיב: "תכניסו אותו לאוהל אבל חסר שאיזה זבוב יצליח להיכנס". באותו רגע, במחשבה מקברית, יוסף חושב לעצמו: "גם אספסינוס שונא זבובים".

​

בן שמעון: "מצדה הפכה לאתוס הגבורה לאומי. כשהתגייסתי לצבא נשבעתי במצדה: 'שנית מצדה לא תיפול'. היה ברור לנו שבמצדה היהודים נלחמו בגבורה גדולה ברומאים. כשהתחלתי ללמוד ולהעמיק הסתבר לי שכמעט ולא התנהל שם קרב וכשהרומאים פרצו את החומה ותתכננו להסתער – במקום שהמורדים היהודים יילחמו עד טיפת הדם האחרונה הם התאבדו (או שלא). לא ברור מדוע גמלא לא הפכה לאתוס הגבורה הלאומי. הרי שם נלחמו היהודים עד טיפת הדם אחרונה ואף היה רגע אחד בו הם כמעט הביסו את הרומאים וכמעט הרגו את אספסאינוס. הסיבה לכך היא שבשנות ה-40, כשהחלו להקים את המדינה ושיוועו לנרטיב של גבורה, מצדה הייתה קיימת ואילו גמלא הייתה בצד הסורי ולא נודעת היכן. נערים ולוחמי פלמ"ח שרו: 'שנית מצדה לא תיפול' – למרות שהקרב האמיתי נערך בגמלא לא במצדה. גם בספרו של יוסף בן מתתיהו מוזכר שכ-5,000 איש מתו בקרבות בגמלא".

​

בימים אלו הוא כבר החל לרקום את עלילת ספרו השני, שייכתב על הורדוס. ספר שלמעשה יהיה ישלים את סיפור מלחמות היהודים. "הורדוס היה המלך היהודי הגדול ביותר, והספר ייכתב מזווית ראייתו של עוזרו האישי, האדם שהיה לצידו מגיל 14 ולאורך כל השנים והפך לאיש סודו. בניגוד לספר הנוכחי, בו המספר הוא יוסף בן מתתיהו וגם גיבור הספר, הפעם העוזר הוא המספר. שתלתי רמזים על הספר הבא כבר בסוף הספר החדש כאשר יוסף בן מתתיהו מקבל קלף ממישהו שאומר לו שסבא שלו היה העוזר האישי של הורדוס והוא נשבע שישמור על היומן ושיעבירו מדור לדור. אותן מגילות מתגלות גם בחדר הסודי".