top of page

 

אֶת שִׁירַי נוֹטְפֵי הַכְּאֵב,
תָּלִיתִי עַל חַבְלֵי הַתִּקְוָה,

הָרוּחַ לֹא הִצְלִיחָה לִסְפֹּג רְטִיבוּתָם.

הִכְנַסְתִּי לַמְּיַבֵּשׁ אֲשֶׁר יִבֵּשׁ אֶת הַדְּמָעוֹת,
שֶׁזָּלְגוּ מֵעֵינַי בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה,
וַאֲנִי מְיַחֶלֶת לְהִתְנַדְּפוּת לַחוּתָם.

חַבְלֵי תִּקְוָה

חֶבְלֵי לֵדָה

 


לְשׁוֹטֵט בְּמֹחִי הַסּוֹעֵר
וּבִמְבוֹכֵי נִשְׁמָתִּי הַגּוֹעֶשֶׁת
תַּעֲמִיק מַבָּטֵי עֵינֵיךָ
הַחוֹדְרוֹת, חַקְרָנִיוֹת מִשְׁתָּאוֹת
תִּשְתַּהֵה בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת,
תַּעֲבִיר יָדְךָ עַל כֹּתְלֵיהֵם
הָרַכִּים שֶׁל חַדְרֵי הַנֶּפֶשׁ
תִּבְחַן
תִּבְדֹּק
תִּלְמַד -
וְתִמְצָא
שֶׁאֲנִי כֹּל הַזְּמַן בְּמַצַּב שֶׁל
חֶבְלֵי לֵדָה.
אִשָּׁה וְלַדָּנִית שֶׁל יְצִירָה

אִם תָּבוֹא בְּחֲשַׁאי אוֹ בְּגָלוּי

אַחַת וְעוֹד אַחַת
עַמְלָנִית לְלֹא הַפְסָקָה.

בִּגְדֵי הַחַייִם

עֵת עוֹלָה הַחַמָּה,

תּוֹלָה אֶת בִּגְדֵי חַיַּי

בֵּינוֹת סְדָקִים

עַל חֶבְלֵי תִּקְוָה.

חֲצָאִית וְרַדְרַדָה

מְכֻּוֶּצֶת בְּקִפְלֵי אֲבַדּוֹן,

עִם צִלָן הַשּׁוֹקֵעַ

שֶׁל הַשָּׁנִים.

חָזִיָּה

מְשַחְרֶרֶת, מְשֻחְרֶרֶת

וְחֻלְצָה מְפֻסְפֶּסֶת

כְּמוֹ חַיַּי

הַמִתְפַסְפֵסִים.

רוּחַ קַלָּה נוֹגַעַת

מְיַבֶּשֶת אַהֲבָתָם,

הֵם מִתְבַּיְשִים

וּצְמֵאִים לְאַהֲבָה.

בֶּכִי הַבְּגָדִים

שֶׁהֵסַרְתִּי

אִישׁ לֹא שׁוֹמֵעַ.

השירה – הים ואני

הַשִּׁירָה וְהַיָּם
מַחֲזִיקִים אוֹתִי בָּחַיִּים.
כֹּל עוֹד אֲנִי חַיָּה,
אַמְשִׁיךְ לִכְתֹּב
בַּיָּם לִצְעֹד,
לְסַפֵּר אֶת חַיַּי.
בְּרֶגַע שֶ -
אֶאֱרֹז חָפָצַי
וְאָמוּת,
עִיטְפוּ אוֹתִי בְּשִירִים
בִּמְקוֹם בְּתַכְרִיכִים
לְאַחַר מִכֵּן
תַּלְחִינוּ אַהֲבָה.

טייקונית של אהבה

כְּמוֹ הַפֶּרָח הַמֵפִיץ רֵיחוֹ -
אַתָּה עוֹטֶה אֶת רֵיחַ הַבֹּשֶׁם שֶלְךָ -
הַמּוֹשֵׁךְ וְהַמַּקְסִים,
הַלוֹפֵת אוֹתִי כְּדֵי לְחַבְּרֵנִי אֵלֵיךָ.
בּוֹא,
בּוֹא,
בּוֹא
וְהַתְאֵם נִיחוֹחַךָ לִשְׂפַת הָרֵיחַ שֶׁלִּי.
אֲנִי כְּשִיכּוֹרָה אַחֲרֶיךָ אֵלֵךְ.
אֶת אַהֲבָתִי אוֹתְךָ לֹא נִיתָּן לִמְדֹד
בְּשׁוּם סֶרֶט מְדִידָה אוֹ חֵבֵל מִידָה
רוֹצָה לִהְיוֹת אֵשֶׁת שִׁוּוּק,
הַמְשַוֶקֶת אוֹתְךָ אֵלַי קָרוֹב-צָמוּד.
רוֹצָה לִהְיוֹת, טַיְקוּן שֶׁל הַעֲנָקַת אַהֲבָה.

עֵירֹמָה

גַּם אִם אֲנִי
מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּשִירַי,
בְּהֵמְיָת לִבִּי הַנִּכְתֶּבֶת
לֹא מַרְגִּישָׁה
עֵירֹמָה.
וְאִם כָּךְ אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם -לֹא אֵבוֹשׁ בְּכָךְ
כִּי עֵירֹמִים בָּרָא אוֹתָנוּ הַכֹּל יָכוֹל
וְלֹא הִתְבּוֹשְשוּ.

שְׁנֵי בָּתִים

אֲנִי גָּרָה בִּשְׁנֵי בָּתִים,בֵּית הַקְּרָבוֹת עַל הַחַיִּים
וּבְבֵית הַקְבָרוֹת, שְנֵי קְבָרִים לִי מְחַכִּים
מֵתִים וְחַיִּים? חַיִּים וּמֵתִים!

אימא שלי

 אָשִׂים פְּעָמַי אֵלַיִךְ,
פְּרָחִים אֲפַזֵּר עַל קִבְרֵךְ
וְכָךְ אַרְגִּישׁ
אֶת מְלֹא אַהֲבָתֵךְ
אֶגַּע בָּעָלִים
מִמֵּךְ וּמֵהֵם

לַשָּׁוְא אֲחַכֶּה הָיוֹם
בְּפֶתַח הַדֶּלֶת,
יְכוֹלָה לְדַמְיֵן
אֶת הַזֵּר הָעֲנָק
וּבִרְכָתֵךְ:
"מַזָּל טוֹב בִּתִּי
לְיוֹם הֻלָּדֶתְךְ".
בְּלִבִּי,
מִן הַרְגָּשַׁת רֵיקָנוּת מַשְמִימָה
אֵין לִי לְמִי לוֹמַר
"אִמָּא תּוֹדָה".

שׁוֹאֶבֶת חַיִּים

מְדַבֶּרֶת אֶל הָאֶבֶן,
קוֹלוֹת שֶׁל דְּמָמָה
וְיוֹדַעַת שֶ -
אַתְּ מִלְמַעְלָה
בִּגְלִימָה שְׁקֻּפָה,
עָלַי מַבִּיטָה
קוֹטֶפֶת עֲנָנִים
בִּצְבָעִים קְסוּמִים,
אוֹגֶדֶת לְזֵר
וְלִי תַּגִּישִׁי
בְּיוֹם חַגִי
בְּלִי עוּגָה וּבְלִי נֵר.

כֹּל שֶׁאֲבַקֵּשׁ,
אִיסְפִי אוֹתִי לְתוֹכֵךְ
עִיטְפִי אוֹתִי בְּאַהֲבָתֵךְ
לִי
אַתְּ חֲסֵרָה.

עוד לא אבדה התקווה של אביה

מאת: יאיר בן־חיים

אביה אחת

ספר השירה הראשון של אביה זוריסט-כץ 'חבלי תקווה' הוא לא עוד ספר שירה רגיל היוצא לאור באמצעות הוצאת ספרים. זהו ספר של אישה אחת שידה בכל. אביה היא אישה דעתנית רגישה ואוהבת שחייה וקולה שזורים בשירים, היא בוחרת להנציח אותם בספר באופן עצמאי ללא ציפיות שיגלו אותה, בין השירים קשת רחבה של נושאים, שירי תקווה ואהבה, שירי כאב וגעגוע וגם שירה ארוטית במיטבה.

 

'אביה אחת' היה הכינוי הראשון שבחרה להופיע איתו באינטרנט. הדגש על האחת מבהיר כי לא תהיה עוד מישהי דומה לה. האחת בא לידי ביטוי ברגישותה לסביבה, אהבתה לזולת וחיבתה העזה לבעלי חיים, לטבע ולנוף. גולת הכותרת בהתחמשות היומיומית שלה זה החיבור אל הים וגליו הנשברים אל החוף, באחת היא יכולה לתאר לנו את התפעלותה מתפרחת פרח ששבה את ליבה בצבעיו המרהיבים ובשנייה היא חולפת על יד עץ איתו היא מנהלת שיג ושיח.
 
 
שם הספר חבלי תקווה מתמצת את המשמעות של כל הוויית חייה של אביה, הבחירה במוטיב החבלי מסמלת גם את חבל ההצלה וגם את חבלי הכאב, כל החבלים יחד חוברים ומותירים אצלה את התקווה שיימצא פתרון לכל הקשיים והבעיות אליהם היא נחשפת וגם אם ישנם ימים בהם היא נהדפת אל האדישות, היא מתמודדת ומוצאת בהישג ידה את החבל להאחז בו.

 

אתם המשוררים - הביאלקים והאלתרמנים / אביה זוריסיט-כץ

אביה והים

השיר הפותח 'חבלי לידה' אך טבעי שיקבל את הקרדיט לפתוח את ספר השירים בשל הראשוניות: השיר מתאר במדויק את דמותה של היוצרת, זהו שיר 'הזמנה' בה היא מבקשת לחלוק את הוַלְדָנִיוּת הגועשת מתוכה, השיר שׂם דגש על תפריט הקיוּמִיוּת המושלמת 'אישה וַלְדָנִית של יצירה אחת / ועוד אחת / אישה וַלְדָנִית ללא הפסקה.
בסדר יומה של אביה כמעט על בסיס יומי היא מבקרת את חוף הים המשמש לה חוף מבטחים המגן עליה מהמיית החיים. הים מתפקד אצלה על תקן של חבר ומאהב, היא מביטה בו וצוללת אל סצנות אהבה ארוטיות מרתקות.
 
בחוף הים של קיבוץ שדות ים היא מוצאת את השלווה והשקט ואת חבל התקווה המותיר בה את שפיותה ומשם היא חוזרת אל שגרת חייה. עולם המים, הים, השמש, השקיעות והאופק הלא ברור הם מוטיב המותיר חותם בשיריה.

אביה ואהבה

בדברי הפתיחה של הספר מציינת אביה 'כשאני כותבת על אהבה, אני מרגישה שהיא נענית לקריאותיי ואז אני פורשת כנפיים ומחוללת על רחבת הריקודים כמו הרגבים הנותנים אהבה לפרח'. שירי האהבה חושפים צדדים שונים של האהבה בחייה. הראשונה היא אהבתה לגבר חייה שמואל, אבי בניה לו היא מקדישה חלק נכבד של השירים ובעיקר מְחַבֶּרֶת אותו אל הים.
 
האהבה המיוחדת האיתנה אותה היא מכנה פאר היצירה, היא האהבה לשלושת בניה משה, ליאור ואמיר ולאותה ממלכה הצטרף לפני כמעט שנתיים נכדה עמית. אהבה זאת מוצאת את ביטוייה בשירים בהם ניכר החום והמסירות אותם היא מעניקה.
 
לא רבים יודעים אך אהבתה לזולת מוצאת את ביטוייה בסיוע לאנשים חולים וקשי יום והכל ביוזמה אישית ובהתנדבות מהם היא מקבלת השראה לרבים משיריה. אהבתה לטבע ולבעלי החיים זוכה אף היא לביטוי ואפילו גורה כלבתה האהובה זוכה לחשיפה. אין בה חשש לחשוף את רגשותיה ולא אחת היא הופכת לשחקנית ומשחקת בתוך שיריה ככוכבת ראשית בהצגה המבקשת את סיפור האגדה המושלם.

אביה והסוף

בחלק ניכר של שיריה נוגעת אביה גם במוות, היא מדברת איתו ומנהלת איתו ויכוח קולח, מזהירה אותו שירחק ממנה וממקורביה, מות אימה הותיר עימה כאב צרוב שמקשה עליה להתרחק, היא מבקרת את הגעגוע על בסיס קבוע. השירים מקשרים אותה לבית הוריה, לילדותה, ולקשר מיוחד שהיה לה עם אימה, אותה היא מבקרת בבית העלמין סמוך לביתה בבמושבה פרדס חנה-כרכור.

אביה זוריסט-כץ 'חבלי תקווה'

שם ומשפחה: אביה זוריסט-כץ
גיל ומצב משפחתי 58 נשואה
עיסוק גננת, מתגוררת בפרדס חנה-כרכור.


דף הפיסבוק אביה אחת

דף הספר חבלי תקווה

bottom of page