ערב שירה אצל וילהלמינה זיוה ברנדס-סוסק
שהוקדש לזכרו של בעלה זאב סוסק ז"ל
מאת: יאיר בן־חיים
יממה באור התנועה
וילהלמינה זיוה ברנדס-סוסק
עם שחר מוחי נעור
להניע לאלתר
את מרכז האור
ולפקוד על שרירַי-
אסירי התודה
ומשוחררי הכפיתה-
עבודה קדושה:
להתנער כארי
לעבודה הבריאה,
להצעיד קדימה
תפארת גופה.
גַפַי, כובדן
אזי מקלילות
לאורן היפה של תנועות,
מוציאות צעדים יגעים
במחול חפץ חיים
חושק ומגמיש
חומרים אפורים
בצבעי מסה חמה
מובילה בחוכמה
לרגיעת הלילה,
מדליקה תנועת אור חלומית-
ובאה רוח קדים
אורה עשהאל
רוּחַ קָדִים בָּאָה מִמִּזְרָח
בַּחֹרֶף,שָׁמַיִם כְּבֵדִים מֵאֹבֶךְ אָפֹר.
טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם מַזְכִּירוֹת שֶׁהָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת,
אֲבָל הַשָּׁרָב צוֹחֵק בְּשִּׁנֵי דְּרָקוֹן צְהֻבּוֹת
וְאֵפֶר אֲבָקִי דַּקְדַּק מְכַסֶּה אֶת עֲלֵי גַּן.
הַפְּרָחִים שֶׁטֶּרֶם נוֹלְדוּ מִתְמַהְמְהִים.
מְפַחֲדִים מֵהָעוֹלָם הֶחָדָשׁ שֶׁפַּרְפָּרִים
מְעַטִּים יָבוֹאוּ לְבַקְּרוֹ כְּצוּרוֹת מְעֻצָּבוֹת בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה בַּקַּנְיוֹנִים, אֲלֵיהֶם
הוֹלְכִים מִי שֶׁאֵין לָהֶם לְאָן, קוֹנִים
בָּהֶם אֶת מָה שֶׁאֵינָם צְרִיכִים,
בְּכַרְטִיס מַגְנֵטִי שֶׁאֵין לוֹ כִּסּוּי
עֹנִי לוֹבֵשׁ מַחֲלָצוֹת שֶׁל בִּזְבּוּז,
הַמְקַשְּׁטוֹת אֶת יְשִׁיבוֹת הַוְּעָדִים
בְּמּוֹסָדוֹת שֶׁשָּׂבְקוּ וְעַצְמוֹתֵיהֶם הַבָּלוֹת
חוֹרְקוֹת בְּבָאֵי הַיְּשִׁיבוֹת הַקְּמֵלִים.
דָּמִים רָעִים סוֹבְבִים בִּצְרָחוֹת,
תְּצִלֶּינָה אָזְנַיִם הַכְּרוּיוֹת לִבְשׁוֹרָה -
וּבָאָה רוּחַ קָדִים.
יום א', ל' באדר א' התשע"ד
2 במרץ 2014.
ביום ראשון ז' באדר ב' נערך בביתה של המשוררת וילהלמינה זיוה ברנדס-סוסק ערב שירה שהוקדש לזכרו של בעלה זאב סוסק ז"ל שהלך לעולמו לפני כחצי שנה לאחר מאבק ממושך בשל הדרדרות מצבו הרפואי עקב פציעה במלחמת ההתשה לפני יותר מארבעים שנה.
את הערב הנחתה המשוררת אסתר ויתקון-זילבר שפתחה עם השיר שכתבה 'זהב שחוט', אותו הקדישה לזאב סוסק ולוילהלמינה זיוה ברנדס-סוסק. לאחר מכן קראה ד"ר נורית צדרבוים את הבלדה 'אימא אדמה' שיר שכתבה בשנת 1995 בעקבות שלטי חוצות שהיו באותם ימים ברחבי מדינת ישראל 'העם עם הגולן', שנשמע לה כמו העם אימא גולן.
הזמר אדם הפטר שר את השיר 'מענה לאלכסנדר' שהלחין למילותיה של וילהלמינה ולאחר מכן שר שיר נוסף שהלחין ממילותיה של וילהלמינה. 'כל מה שהיא רוצה'.
אלי בר-יהלום שר את השיר שכתב והלחין 'כשאנבוט'. אסתר ויתקון-זילבר קראה את השיר של וילהלמינה יממה באור התנועה– אותו מצאה באתר של 'מעמקים' כתב עת וירטואלי לספרות ואומנות . (השיר נכתב על היכולת להלך ועל ההבנה כמה הוא נעלה אקט זה שהרי כל היום אנחנו נעים ממקום למקום ויכולת התנועה שלנו זה לא דבר המובן מאליו.
בהמשך הערב קראה ניצה שפירא את השיר 'מאום לא ניתן במתנה' של ויסלבה שימבורסקה, ד"ר אורה עשהאל –קראה את שירה 'ובאה רוח קדים' , יוסי רוז'נקו קרא את שירו 'בעשב הגבוה', רון גרא קרא את שירו 'מת עלי אדם קרוב', ענת ז'גורסקי שפרינגמן קראה את שירה 'אחריך', חיים ספטי קרא את שירו 'עידן הרוח', ד"ר דבורה פלט קראה את שירה 'להמשיך'.
פנינה פרנקל – קראה את שירה 'פגישות ואגדות', אלי בר-יהלום קרא את שירו 'רכב ישראל'. בין האורחים היו גם ארז ביטון ואשתו רחל ביטון קלהורה עורכי כתב עת – 'אפיריון'.
שוש קרן (חבוט) חברתה של וילהלמינה קראה את השיר 'כאב' של מלכה נתנזון שנבצר ממנה להגיע.
גם אני קראתי שיר, בחרתי לקרוא את השיר 'דּוֹרֵשִׁירָה' שיר הנושא של ספרי שיצא לאור לפני שנה ב'חדרים-הוצאה לאור'.
אֲנִי דּוֹרֵשִׁירָה / דּוֹרֵשׁ, לֹא מְבַקֵּשׁ / דּוֹרֵשׁ וְזוֹעֵק. / דּוֹרֵשִׁירָה אֲנִי / מַשְׁמָע חֵלֶק בִּי חַישָׁר / וּבְכָל זֹאת מְאֻיָּם./ אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה. / אוֹמֵר, לֹא מְדַבֵּר. / אוֹמֵר וְשׁוֹתֵק. / אוֹמֵר שִׁירָה אֲנִי. / מַשְׁמָע חֵלֶק בִּי מֵת וּבְכָל זֹאת אֲנִי קַיָּם. / בְּרֹב הַמִּקְרִים אֲנִי מוֹצֵא אֶת דַּעְתִּי / שְׁכוּבָה בְּבִּיקִינִי / בְּחוֹף גּוֹרְדוֹן תֵּל אָבִיב / שָׁם הִיא חוֹמֶקֶת מִמֶּנִּי בְּנָקֵל / מְחַפֶּשֶׂת לָהּ עַיִן בּוֹחֶנֶת / מְיַחֶלֶת לְמַבָּטִים זָרִים./ וְאַתָּה, מָה אַתָּה אוֹמֵר? / אַתָּה אוֹמֵר: שִׁירִים זֶה לְבָנוֹת / אַתָּה מְשַׁעֵר שֶׁ נָתָן זַךְ כּוֹתֵב דָּגוּל, אַלְתֶּרְמָן / מַיָּקוֹבְסְקִי וְעוֹד שְׁנַיִם-שְׁלֹשָׁה גְּבָרִים / מְחֻבָּרִים יָפֶה לַצַּד הַנָּשִׁי שֶׁלָּהֶם. / וַאֲנִי עוֹנֶה נֶחֱרָצוֹת: / אֵין לִי וְלֹא יִהְיֶה לִי לְעוֹלָם צַד נָשִׁי, / לְמָעֵט הַשָּׁדַיִם שֶׁצָּמְחוּ לִי בִּרְבוֹת הַחַיִּים.