top of page

שירה עולמית

תרגום: ענת זגורסקי-שפרינגמן

ברברה גרושקה-זיך 
Barbara Gruszka Zych

ברברה גרושקה-זיך - Barbara Gruszko-Zych.jpg

ברברה גרושקה-זיך – ילידת פולין. משוררת, עיתונאית ומבקרת ספרות חשובה.

היא פרסמה עשרים ספרי שירה. לאחרונה "באשיה חזרה" (2018).

המפורסם שבהם, מבחר שיריה "אפורה כמו דרור" (2012) אותו המבקר הבולט תומאש בורק, כלל בין עשרת הספרים החשובים ביותר שהופיעו בפולין לאחר 1989.

ברברה גרושקה-זיך כתבה ופרסמה אוסף כתבות וראיונות עם אנשי תרבות ודת בולטים בעולם. מבחר שיריה תורגמו והתפרסמו בשפות שונות.

ברברה גרושקה-זיך

*

deszcz schodzi schód po schodzie

w nieskończoność w głąb ziemi

która udaje że nas nosi

a przecież nieustannie otwiera się

oszukując że jedynie

wypuszcza uwiezione w niej trawy kłącza

owoce i kwiaty uchyla im wyjście
po nieznanych schodach jeden
po drugim każdego ranka
w świetle nowego słońca
które też tam wpada na chwilę

zmienioną w wieczność rozpraszając ciemności
żeby łatwiej nam było schodzić

*

co nam odebrano przecież nie siebie

nawet przed operacją zabierają

okulary i majtki ale nie własny strach

zostaje też modlitwa

odchylanie prześcieradeł

żeby zobaczył cię nagim

nie tak jak lekarze tylko tam

gdzie zaczyna się twoje morze

od razu głębokie zbyt głębokie

abyś sam mógł w nim łowić

a jednak na tę chwilę uspokaja się

i widzisz że z tym co masz

nie zginiesz nawet kiedy się nie obudzisz

הגשם

 

הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יְרִידָהּ אַחַר יְרִידָה

עַד אֵינְסוֹף אֶל עֹמֶק הָאֲדָמָה

הַמַּשְׁלָה שֶׁאוֹתָנוּ הִיא נוֹשֵׂאת

וְהָרֵי לְלֹא הֶרֶף הִיא נִפְעֶרֶת

וּמְרַמָּה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא

מְשַׁחְרֶרֶת אֶת נִבְטֵי דֶּשֶׁא הַלְּכוּדִים בָּהּ

פֵּרוֹת וּפְרָחִים לָהֶם הִיא פּוֹתַחַת סֶדֶק יְצִיאָה

בְּמַעֲלֶה מַדְרֵגוֹת לֹא מֻכָּרוֹת אַחַת

אַחַר שְׁנִיָּה מִדַּי שַׁחַר

לְאוֹרָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה

שֶׁאַף הִיא לְשָׁם מְגִיחָה אַךְ לְרֶגַע

הַהוֹפֵךְ לְנֶצַח לְפַזֵּר אֶת הָאֲפֵלָה

כְּדֵי לְהָקֵל עָלֵינוּ אֶת הַיְּרִידָה

*

מָה נִלָּקַח מֵאִתָּנוּ הֲרֵי לֹא הָעַצְמִי

אֲפִלּוּ לִפְנֵי נִתּוּחַ לוֹקְחִים

מִשְׁקָפַיִם וְתַחְתּוֹנִים וְלֹא אֶת הַחֲרָדָה

נִשְׁאֶרֶת גַּם הַתְּפִלָּה

הַטָּיַת סְדִינִים

כְּדֵי שֶׁיִּרְאָה אוֹתְךָ בָּעֵירֹם

לֹא כְּפִי שֶׁהָרוֹפְאִים אֶלָּא שָׂם

בַּמָּקוֹם בּוֹ מַתְחִיל הַיָּם שֶׁלְּךָ

עָמֹק מִיָּד, עָמֹק מִדַּי

מִכְּדֵי שֶׁתּוּכַל לָדוּג בּוֹ בְּעַצְמְךָ

וְלַמְרוֹת זֹאת לְאוֹתוֹ הָרֶגַע הוּא נִרְגַּע

וְאַתָּה רוֹאֶה שֶׁעִם מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ

לֹא תֹּאבַד אֲפִלּוּ אִם לֹא תִּתְעוֹרֵר

המסדרון | גיליון 12 | דצמבר 2020      

bottom of page