שירה עולמית
תרגום: ענת זגורסקי-שפרינגמן
ברברה גרושקה-זיך
Barbara Gruszka Zych
ברברה גרושקה-זיך – ילידת פולין. משוררת, עיתונאית ומבקרת ספרות חשובה.
היא פרסמה עשרים ספרי שירה. לאחרונה "באשיה חזרה" (2018).
המפורסם שבהם, מבחר שיריה "אפורה כמו דרור" (2012) אותו המבקר הבולט תומאש בורק, כלל בין עשרת הספרים החשובים ביותר שהופיעו בפולין לאחר 1989.
ברברה גרושקה-זיך כתבה ופרסמה אוסף כתבות וראיונות עם אנשי תרבות ודת בולטים בעולם. מבחר שיריה תורגמו והתפרסמו בשפות שונות.
ברברה גרושקה-זיך
*
deszcz schodzi schód po schodzie
w nieskończoność w głąb ziemi
która udaje że nas nosi
a przecież nieustannie otwiera się
oszukując że jedynie
wypuszcza uwiezione w niej trawy kłącza
owoce i kwiaty uchyla im wyjście
po nieznanych schodach jeden
po drugim każdego ranka
w świetle nowego słońca
które też tam wpada na chwilę
zmienioną w wieczność rozpraszając ciemności
żeby łatwiej nam było schodzić
*
co nam odebrano przecież nie siebie
nawet przed operacją zabierają
okulary i majtki ale nie własny strach
zostaje też modlitwa
odchylanie prześcieradeł
żeby zobaczył cię nagim
nie tak jak lekarze tylko tam
gdzie zaczyna się twoje morze
od razu głębokie zbyt głębokie
abyś sam mógł w nim łowić
a jednak na tę chwilę uspokaja się
i widzisz że z tym co masz
nie zginiesz nawet kiedy się nie obudzisz
הגשם
הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יְרִידָהּ אַחַר יְרִידָה
עַד אֵינְסוֹף אֶל עֹמֶק הָאֲדָמָה
הַמַּשְׁלָה שֶׁאוֹתָנוּ הִיא נוֹשֵׂאת
וְהָרֵי לְלֹא הֶרֶף הִיא נִפְעֶרֶת
וּמְרַמָּה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא
מְשַׁחְרֶרֶת אֶת נִבְטֵי דֶּשֶׁא הַלְּכוּדִים בָּהּ
פֵּרוֹת וּפְרָחִים לָהֶם הִיא פּוֹתַחַת סֶדֶק יְצִיאָה
בְּמַעֲלֶה מַדְרֵגוֹת לֹא מֻכָּרוֹת אַחַת
אַחַר שְׁנִיָּה מִדַּי שַׁחַר
לְאוֹרָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה
שֶׁאַף הִיא לְשָׁם מְגִיחָה אַךְ לְרֶגַע
הַהוֹפֵךְ לְנֶצַח לְפַזֵּר אֶת הָאֲפֵלָה
כְּדֵי לְהָקֵל עָלֵינוּ אֶת הַיְּרִידָה
*
מָה נִלָּקַח מֵאִתָּנוּ הֲרֵי לֹא הָעַצְמִי
אֲפִלּוּ לִפְנֵי נִתּוּחַ לוֹקְחִים
מִשְׁקָפַיִם וְתַחְתּוֹנִים וְלֹא אֶת הַחֲרָדָה
נִשְׁאֶרֶת גַּם הַתְּפִלָּה
הַטָּיַת סְדִינִים
כְּדֵי שֶׁיִּרְאָה אוֹתְךָ בָּעֵירֹם
לֹא כְּפִי שֶׁהָרוֹפְאִים אֶלָּא שָׂם
בַּמָּקוֹם בּוֹ מַתְחִיל הַיָּם שֶׁלְּךָ
עָמֹק מִיָּד, עָמֹק מִדַּי
מִכְּדֵי שֶׁתּוּכַל לָדוּג בּוֹ בְּעַצְמְךָ
וְלַמְרוֹת זֹאת לְאוֹתוֹ הָרֶגַע הוּא נִרְגַּע
וְאַתָּה רוֹאֶה שֶׁעִם מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ
לֹא תֹּאבַד אֲפִלּוּ אִם לֹא תִּתְעוֹרֵר