מאת: פרופ' שלמה גיורא שוהם

 

ספרה החשוב, המאתגר והמעניין של ד"ר לימור שריר, הרהורים על ספרות ורפואה: דילמות ביחסי רופא-חולה. המחברת פורשת בפנינו בצורה ייחודית את הזיקה בין הספרות לרפואה, תחום שהוא נדיר ביישומו. ייתכן שהפרספקטיבה המשלבת ספרות ורפואה מקורה באישיותה של הכותבת, שבהכשרתה המקצועית הוא רופאה, אך עיסוקה בשנים האחרונות הוא כתיבה (הן ספרות בדיון והן ספרי הגות ומחקר, שהטקסט שלפנינו מציג בבהירות דואליות זו).

הספר, על ארבעת כרכיו ועשרת שעריו, הינו מאגר אנציקלופדי של ידע בנושא ספרות ורפואה שנאסף ונחקר על ידי הסופרת כדי להנחיל אותו לאחרים. הוא ספר יוצא דופן הן מבחינת מגוון הנושאים, הסגנונות, הסוגות והיקף הערכים שהוא מכיל והן במידת הפירוט וההעמקה בכל ערך תוך שילוב החוויות האישיות של סופרים ומשוררים כפי שבאו לידי ביטוי ביצירותיהם בתוספת נקודת המבט הייחודית  של המחברת.

​

יש לציין שכל פרק יכול לעמוד בפני עצמו ולשמש מקור ידע והתייחסות למתעניינים בנושאים ספציפיים. הספר מכיל הפניות למאמרים וספרים המשלימים ומרחיבים את המידע שמופיע בו, וכמו כן – הפניות בשוליים לערכים אחרים, העוסקים בנושאים קרובים, כדי שהקורא יעיין בהם וישלים את ידיעותיו.

​

לידתו של הספר נעוצה בקורס ספרות ורפואה המתקיים בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, שאותו יזמה ותכננה המחברת בשנת 2010 ושאותו היא מלמדת מאז. הקורס סוקר פרקים בספרות ורפואה מנקודת המבט הייחודית של סופרים, משוררים, הוגי דעות ורופאים. מעניין במיוחד הוא האופן שבו משולבים בקורס, ובספר, היבטים רפואיים-מדעיים עם קטעים פואטיים.

​

בהיבט הרפואי-מדעי מביאה ד"ר לימור שריר סקירות היסטוריות של מחלות שהשפיעו על עולם הספרות עם ניסיונות לבאר את פשרן לצד ניתוח אספקטים רפואיים-מדעיים בפני עצמם וגישות חדשניות מעולם הרפואה העכשווי. לנושאי נפש, בריאות ורפואה חלק מרכזי בהתפתחות התרבות האנושית. לכן, נוסף על סקירות ההיסטוריות מובאות  בספר גם ההשתקפויות של נושאים אלו כפי שבאו לידי ביטוי בשבועות הרופאים השונות, החל מהקורפוס ההיפוקרטי וגלנוס, דרך התפתחותן בתרבות היהודית והעברית.

​

נושאים נוספים הבאים לידי ביטוי הם התפתחות תפיסת החברה לגבי המוח, החל בעידן העתיק, ההיסטוריה של השיגעון ועוד. קוראי הספר יופתעו להיווכח כי דילמות שהעסיקו את הרופאים במהלך ההיסטוריה רלוונטיות גם בימינו.

הספר מכיל דוגמאות רבות לדילמות שביחסי רופא-חולה בטקסטים של סופרים קנוניים וידועים בסצנת הספרות המקומית והעולמית. מחקר מקורי ומרתק עורכת הסופרת בייצוג הרפואי ביצירותיהם של א"ב יהושע, עמוס עוז, חיים באר, דן בניה סרי, אלי עמיר, והיא אף מתייחסת לעולם הרפואה המתואר ביצירות פרי עטה.

 

מעניינת במיוחד התייחסותה הרב-ממדית של המחברת לדמותו של הרופא הנבחנת בספר דרך נקודות מבט היסטוריות, אתיות, ספרותיות ופואטיות, כאשר לצד ההיבטים ההומניסטים, האידיאולוגיים, האלטרואיסטים והגדולה שבדמותו (ראה למשל הרמב"ם) נבחנת ביקורת על דמותו החוטאת בחטא ההיבריס (עגנון), על "הטוב שברופאים לגיהנום" (תורה ותלמוד) על פחדיו וחוסר הביטחון שהוא מפגין בעת הטיפול בחוליו (בולגקוב), על מצב בריאותו (רבלה) על חמדנותו (מולייר), על נטייתו  הפטרנליסטית (קרלוס ויליאם), על אכזריותו (פוקו) ועוד. באופן זה המחברת מרחיבה את תחום המחקר לא רק לדמותו של הרופא בעיני מטופליו, אלא גם לשאלה כיצד היא נבחנת  בעיני עצמו ובעיני החברה בתקופות היסטוריות שונות.

​

המחברת מקדישה שער מיוחד לנושא הרופאים בתקופת מלחמת העולם השנייה. בשער זה היא מנתחת את דמותו של הרופא בשואה: לצד הרופא שדבק בשבועת היפוקרטס נולד סוג אחר של רופא הבוגד בשבועתו ובייעודו והופך למרצח.

נושא זה כבר נדון בספרה הקודם של לימור שריר "הבית על האגם", שבו היא מתארת את דמותו של רופא אוסטרי לא יהודי בתקופת ה"אנשלוס", המתלבט ומתחבט בבעיות של מוסר ומצפון, בשיגעון האישי ובשיגעון הקולקטיבי.

​

שער רחב יריעה במיוחד עוסק בפסיכיאטריה. לצד סקירה היסטורית והתייחסות מעמיקה שמופיעה בספר מצד בכירי התחום, מופיעה התייחסות לאסכולת ה"אנטי פסיכיאטריה" המציגה את הממד האחר בבחינת תחום מורכב זה.  המחברת ממחישה כיצד, למרות ההתקדמות שחלה בתחום חקר מחלות הנפש על בסיס המודל הביו-רפואי הכולל ועל בסיס היבטים הגנטיים והכימיים של המחלה,  הרי שגם כיום כל חברה נוהגת על פי נורמות, השקפות עולם, אמונות וכללי התנהגות המתאימים לה, המסדירים את החיים בצוותא והמגדירים את שפיותה.

​

סטייה ממערכת נורמטיבית זו מהווה איום על החברה המגיבה בדחייתם ובאכיפת הערכים הנראים בעיניה כהתנהגות נורמטיבית, לעתים אף בכוח. לדעתה, חולה הנפש שבוי עדיין בידי התפיסה והתבונה של החברה.

הסופרת מתבוננת בעולם הרפואה דרך יצירות הלקוחות מהספרות העולמית, וכן דרך מחזות ויצירות קולנועיות. היא עורכת דיון מעניין במובאות מכתביהם של רופאים שהיו גם סופרים: אנטון צ'כוב, אקסל מונטה ארצ'בלד ג'וזף קרונין, וויליאם קרלוס ויליאמס, מיכאיל בולגקוב, יאנוש קורצ'ק ועוד.

​

תשומת לב מיוחדת מוקדשת לספרו המונומנטלי של אלבר קאמי "הדבר" שבו מוצג הרופא, דוקטור רייה, כדמות מוסרית בעליל הנאבקת על חובתה לטפל בחולה כנגד עמדת החברה ומוסדותיה. התמקדותה של המחברת בנקודה זו – יחסי רופא-חולה-חברה תופסת את השור בקרניו ומדגישה את הדילמה המוסרית הבסיסית של הרופא: האם מלחמתו מוצדקת ומחויבת גם כשנדמה שאפסו סיכויי ההצלחה?

המחברת מקשרת בין נקודת המוצא האקזיסטנציאליסטית של קאמי לבין התפיסה המוסרית של היהדות אשר לפיה כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא.

​

נקודת התייחסות שונה לדילמה זו עולה במחזה אויב העם מאת הנריק איבסן. דבקותו של ד"ר שטוקמן באמת הרפואית מובילה אותו למאבק באזרחי העיר, עד כדי הפיכתו  ל"אויב העם". "ולמרות הכול נוע תנוע" – הוא יאמר את האמת שלו. ביצירה זו האמת והיושרה המוחלטים של הרופא מתעמתים עם הפשרה שבמציאות והרופא, בשל תחושת השליחות שלו המלווה בתחושת קורבנות, מתחיל לפתח רגשות ניטשיאניים – תחושה שהוא נעלה, אדם עליון. בדומה לתפיסת המדינה של אפלטון, הרופא חש  שהזכות להחלטות אמורה להיות מוקנית לו בלבד, ושהוא אלמותי. נושא זה קשור לאסימטריות שביחסי רופא-חולה הנדון רבות בספרות כמו גם בשער העוסק באתיקה רפואית ובמנגנונים של חוקים ותקנות האמורים להסדיר את יחסי רופא-חולה, כולל חוק זכויות החולה, ובהתייחסות המשפטית למוות ולהמתות חסד.

​

המחברת עוברת יחד עם קאמי לטפל בבסיס הקיומי המרכזי של מקצוע הרפואה. Primum non nocere,  כך נפתחת השבועה ההיפוקרטית. כלומר, בראש ובראשונה, אל תזיק. זוהי שאלת החיים והמוות, שכן לא זו בלבד שזו השאלה העיקרית של הרפואה, אלא היא עומדת בבסיס יצירתה הספרותית של המחברת, שהרי החיים והמוות הם מרכז הספרות והאומנות. המילה אומנות בעברית גזורה מאמן, ואמן בעברית הוא האמת. לפיכך, הרופא העוסק בענייני החיים והמוות והסופר במיטבו, העוסק בחיים ובמוות, הם הם המהווים בסיס לקיום החוויה האנושית. הלחימה של הרופא במוות, גם אם זו תהיה ללא סיכוי, ונשיאת דגל החיים של הסופר נגד אימת המוות, וגם היא כנגד כל הסיכויים, מהווים כלים שלובים, אשר מיטב אונו וחילו של המרפא מצד אחד והסופר מצד השני, נרתמים למענם.

​

ד"ר לימור שריר מיטיבה לגייס בעבורכם את אונה במיטבה כשהיא מביאה לידיכם את משמעות מקצוע הרפואה באיור מספר רב של יצירות ספרותיות הנותנות משמעות למקצוע הרפואה. ספרה רב הכמות והאיכות ישרת לא רק את ציבור הרופאים, אשר לעיתים קרובות נתקפים בספקות בוחני כליות ולב של "למען מי אני עמל?". אין ספק שספר זה יהווה כיוון דרך למחשבה כיצד למצוא משמעות לעיסוק במקצוע הרפואה, גם בעתות קשות ועל סף הייאוש. אך לא זו בלבד, יש בספר זה הארה הומניסטית ופילוסופית על אודות משמעות החיים ועל הצורך של הרופא להיות אידיאליסט ואידיאולוג, כי הרי בבסיס מקצוע הרפואה מצויות השאלות האתיות, והרופא, כאיש מוסר, ימצא הרבה כיווני דרך והכוונות מאירות עיניים בספר מחונן, מבריק ובהיר זה.

​