ספר חדש של המשורר והפסנתרן דני וולך 'רחוק אני שומע' עוסק בקצוות שאינם בהכרח מביעים אומץ ותעוזה, פריצת נפש ובדידות, זו שירה הנוגעת בקצוות של רגש עדין, שברירי וקריסטלי.

 

כמו על קצות האצבעות מהלכת שירתו של וולך חרש ובעדינות, בחושניות שלא תאמן, תרה כל כולה אחר המרקם הדק והקסום של העולם. זו שירה ההומה חוויות עזות אך בה בעת שומרת על קו לשוני שקוף, עדין ועשיר המתבטא ברגישות רבה, נדירה ואוורירית.

 

כמו "וילון קטיפה אובד ברוח", נוגעת שירתו של וולך בקצות המוזיקה, בקצות הלב, הלילה, השפה, בקצות היופי ובקצות הטבע – כל זאת במגע קליל, כביכול מרפרף, אך בה בעת נוכח ונחוש עד מאוד, כפי שמעטים מצליחים לכתוב כך בעברית. 

                                                                                                יקיר בן-משה

 

דני וולך, פסנתרן, יליד ארגנטינה (1942), עלה ארצה בגיל 24 לקיבוץ מגל בו הוא מתגורר עד היום. עסק רוב שנותיו בחינוך מוסיקלי, מתוכן ניהל, כ-30 שנה, את הקונסרבטוריון למוסיקה באזור חוף הכרמל. במקביל הופיע בקונצרטים. בוגר האקדמיה למוסיקה בת"א ובעל תואר שני במוסיקולוגיה. היה חבר התזמורת הקאמרית הקיבוצית.

החל לכתוב שירה לפני כעשור. "רחוק, אני שומע" הוא ספרו השני, היוצא לאור בליווי 12 שירים בהלחנתו. קדם לו הספר "מזמין יופי" שיצא לאור בשנת 2013, בעריכת אילן שיינפלד.