המעלית בזמן של אורה הכפולה
מאת: הרצל חקק
"מפתח" – שירי נעורים, "בית נעוריי' – שירי נעורים, "בראי הזמן" – סיפור כתובים ומכתבים,
- כל פרקי הטרילוגיה, הוצאת 'חדרים' – שנת 2019.
.jpg)
"גנזתי נביעַת דמעתי בבריכַת השַלווה
הותרתי אותי חבוקה באבֶן הצחורה
החובקת אותי בתנומה רגועה, חושנית,
על מצָע של עלים רכּים, כתומֵי סתווים.
מתי אתעורר בנשיקת עצמיוּת חדשה
השתקפותי תיחָשף במלואה, חזקה מתמיד".
עמוד 201.
התאונה והתרדמת וההתפכחות – כל אלה הופכים לסיפור של תודעה ויצירה: כשחיינו הולכים ומאבדים את דרכם, כשהתודעה נרדמת – רק ההיסטוריה הכתובה, הספרותית, רק לה יש כוח לתת לנו מצפן רוחני. להעיר אותנו למצוא את עצמיותנו, את משמעות קיומנו.
הטרילוגיה של אורה עשהאל אכן מורכבת משברים שמתחברים לשברים, פתקים שמתחברים לחלקי יומנים – והרי לנו הוכחה כמה הביוגרפיה הספרותית היא התכתבות רוחנית, חיבור בין דורות. קחו, למשל, את הספר של אורה עשהאל 'פיסות אשה' ותראו גם שם מלאכת מחשבת של חיבור נשמות, קולאז' של פיסות רוחניות ההופכות לשלמות אחת:
בקובץ הסיפורים שלה 'פיסות אשה' מצאנו סוג של כתיבה ביוגרפית של נשים שונות, סוג של כתיבה אישית, וידוי חושפני של גיבורות ספרותיות. הגיבורות שלנו כותבות אל חלקי הטרילוגיה שלהן, וגם שם ראינו ניסיון לחבר מקום וזמן. שאיפה של המחברת להגיע אל לב הדברים, לב ההתרחשות, שקוף ככל האפשר.
כפי שבטרילוגיה שלנו נוסעת אורה עשהאל במעלית הזמן כדי לגלות פרקי היסטוריה של משפחתה, של חייה, של ארץ ישראל – כך בסיפוריה אנו נחשפים לנשמות של נשים.
כפי שכתבנו בהתחלתה הסקירה יש צופן גנטי דומה לביוגרפיה הרוחנית הצפונה בטרילוגיה – וצופן כזה אנו מוצאים גם בכתיבתה, בשיריה, בסיפורים שלה. אורה יודעת להציב בפנינו קליידוסקופ, ואנו מגלים מגרות שונות, פרקים עלומים מיומנים, תצלומים עתיקים.
אורה עשהאל חושפת בפנינו את תבנית נוף הולדתה, את מקומה המרכזי של המשפחה, של העיר ראשון לציון בסיפור שלה, בהתגבשותה הרוחנית. אל נשכח, שכל זה לוקח אותנו לאותה תפיסה שמצאנו אצל ביאליק בדבר 'מראות השתייה' של הילדות, סיפורי המקום והזמן, החוויה הארצישראלית שמחלחלת לעומק כתיבתה.
שלושת פרקי הטרילוגיה יוצרים מארג של היסטוריה ושיר ויומן – ויש תחושה של כלים שלובים: המקום והיצירה ויומן החיים – כל המהויות נוגעות זו בזו, משתלבות זו בזו כאברים בגוף אדם. סיפורם של הדורות הקודמים שהיו עמודי תווך בסיפור הישראלי שלנו – אכן הופכים לגרגרי זהב יקרים ביצירת המחברת: ההיסטוריה של המשפחה, פרקי השירה והזיכרון של הסבא עשהאל, פרקי הגבורה והיצירה של הרב-סבתא נחמה נפ"ש.
הקליידוסקופ של אורה עשהאל כמו מבשר לנו זהרורי תובנה: פרקי חיים ומורשת דורות אכן משפיעים על הכתיבה. פרקי הטרילוגיה מדברים זה עם זה, מטילים אלומת אור על הביוגרפיה הרוחנית של המקום, של הדור, ובין השורות אנו נחשפים להלכי הרוח של התקופה, כפי שנשקפו בזיכרונות וביצירה ובחלקי היומנים.
כבר בספר שירי הנעורים ראינו את הרצון להגיע לחקר סוד הזמן:
"בטרם חיי יכְלו
עוד יבוא
ואַל לי לחקור
רק לדעת" – מפתח, עמוד 74.
סיפורה נשקף מן הטרילוגיה, ואפשר לראות לכך רמז בשיר נעורים שמצאנו בכרך 'מפתח' עמוד 10:
"הנה המפתֵח
הנה אני
הרי לך לבּי
היכנסי בשער, כאן לבי שלי
סובבי המפתח ופִתְחי".
מבט על ספרי הטרילוגיה של אורה עשהאל
הטרילוגיה של אורה עשהאל מחפשת את גלגל הזמן, את מזוודת הזיכרונות, את הבוידעם ובו הפתקים הישנים, התצלומים מן העבר, היומנים, שירי הנעורים, הסודות הנחבאים במגֵרות הישנות. אורה עשהאל כמו אומרת לנו, לא תוכלו להבין אותי, את שיריי, את סיפוריי. זה בלתי אפשרי להבין זאת בחלל ריק, בבחינת יש מאין. אי אפשר לראות כל דף לעצמו, כל שורה במנותק מן הרקע, הכול מתחבר.
אורה עשהאל אומרת לנו ובעצם מחפשת את סיפור חייה, את עצמה. בפתח הספר 'בראי הזמן' היא כותבת לקוראים:
"אני מקווה, שהוא יסייע לכם למצוא את עצמכם, כפי שהכנתו אפשרה לי למצוא בו את עצמי".
כבר בשני החלקים הראשונים של הטרילוגיה התוודענו לשירֵי הנעורים שלה, ליומן הנעורים. המסר חלחל גם לחלק השלישי 'בראי הזמן'. ככל שאנו מחטטים במגרות שלה, בטיוטות, בהתנסויות הכתיבה הראשונות, במשוגות הנעורים והיצירה. ככל שאנו ממשיכים במסע הוויזואלי-המילולי- החושני, שב המסר ממעמקי הזמן, דופק בדלתנו: כל מה שאנו קוראים בפרקי ספריה כמו מחלחל מתחת לאדמה, בשורשים, מטפס למעלה: הכול שזור במארגים קודמים. שירים אינם עומדים לעצמם, אלא אחוזים בחיי הכותבת, בהיסטוריה שלה. כל השורשים והענפים משתרגים ופורצים מחדרי חדרים, מן הרקע ההיסטורי של הדברים הכתובים, מיסודות הבית, מן האידיאות שהוטמעו בכותבת, מסיפורי האהבה – כל אלה נשארים לנצח.
אורה עשהאל משתפת אותנו באחד מן הפתקים, שכתבה, שגילתה במגרות שלה: "הדבר הנפלא ביותר בכתיבה הוא היכולת לחיות חיים מעבר לחיים, לברוא מציאות חדשה, להיות בה, לחזור אליה, לשתף בה אחרים, מציאות, שבה הבלתי אפשרי ניתן והגבולות היחידים בבריאתה נטועים בדמיון היוצר".
הרי לכם הזמנה מפתה לגעת בכל חלקי הטרילוגיה כמו קיבלתם כרטיס ל'מעלית הזמן' של המחברת אורה עשהאל – הן אורה הקדומה והן העכשווית המביטה על חייה מפרספקטיבה מאוחרת, שיבה מאוחרת לַילדות ולנעורים. זו הטרילוגיה שלה - המעלית בזמן של אורה הכפולה.
כשאנו קוראים בכתבי קודש מזהירים אותנו מכינו 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. כאשר אורה עשהאל מפשפשת בחרדת קודש בכל המכמנים של חייה, היא מעדיפה את השיטוט במעגלים שמשיקים זה לזה, ומשפיעים זה על זה. הסיפורים והשירים שבים ומתערבבים, ואין כאן קו ליניארי שקט ושגרתי: "הסיפור בספר הזה הוא מעגלי, לא אחזיק את הקוראים במתח, אין כאן מותחן. כותבת הספר חוזרת מסופו להתחלתו ...". המחברת מטלטלת אותנו וחושפת בפנינו כמין 'ספוילר' פרטים שיופיע מאוחר: "פרטי העלילה – התאונה ברמזור האדום, התרדמת, היציאה ממנה, והאפשרות שנוצרה...במצב של חיים שאינם חיים...". אתה מנסה לקרוא, לדלג, לחבר בין השורות, ואתה חש נבוך. אורה עשהאל מיד קולטת זאת ורצה לענות: "אני משערת שהקורא שואל את עצמו, וגם מתאונן – מה היא מקדימה את המאוחר ומגלה אותו כבר עכשיו?"...עמוד 7.
מבחינתה השיבה למקורות חייה ומקורות יצירתה היא באמת עיסוק בכתבי קודש: "הכתבים העתיקים והישנים מובאים כאן בגופן של כתב יד, על מנת שמקוריותם תהיה ברורה". ככל שאנו מנסים לחבר בין שלושת חלקי הטרילוגיה, אנו חשים כמי שמטיילים במוזיאון רב חדרים, ואנו חשים שחדר מתכתב עם חדר, שיר מתכתב עם פתק, סיפור מתכתב עם מקום שהוזכר בכרך אחר...ומה פלא שהמחברת שרקמה את כל המבוך, מודעת לכך: "השמות, התאריכים, המקומות והסיפורים המופיעים כאן, בכתב היד ובהתייחסות אליהם, הינם אתיים, ואז הופיעה 'התרדמת הספרותית', ונוצרה העלילה העוטפת את כתבי היד, הסיפורים והמכתבים. כך נוצרה תבנית של קולאז', ז'אנר חדשני בספרי זיכרונות וכתבי יד".
יש מגע מחשמל בין שלושת חלקי הטרילוגיה – והקוראים מרגישים שיש עלילת על המחברת בין השורות והתמונות והפתקים והסיפורים: התוצאה מרתקת ועשירה מאד. דמות של הכותבת נמזגת בשלל הדמויות העולות בספרים – ואנו מקבלים קולאז' רחב, פריזמה צבעונית: יש כאן ניסיון לצייר מציאות שיש בה עיצוב של חיי יוצרת - ומעבר לזאת יש חתך של תקופה, של אנשים, של משפחה: דמות המחברת לובשת פנים רבגוניות, ואילו ישבנו עתה לקרוא את שיריה וסיפוריה של אורה עשהאל היינו חשים, שקיבלנו מפתחות אור. רמזים להבנת הכתוב באמצעות הביוגרפיה, ההיסטוריה הקודמת. הכול מואר עתה בדרך שונה ממה שהצטייר לנו עד כה, החוטים בין חיי המחברת לחיי אלה שסבבו אותה הופכים לתיאטרון חי, קומדיה של מצבים מקבילים ומרגשים.
האם הטרילוגיה נכתבה כדי להפוך את כל החומר הספרותי לביוגרפיה ספרותית? ננסה לרגע לקרוא כיצד הגדירה נורית גוברין בספרה על אהרון מגד 'חסד החיים' את המונח הזה:
כשאנו מנסים לחבר לעצמנו שברי תובנות אלה לאלה, אנו מבינים שבאמצעות הז'אנר המיוחד שבחרה אורה עשהאל, קיבלנו הארה מיוחדת, אור יקרות על תמורות בחיי משפחתה – ובעצם תמורות שקרו בדברי הימים שלנו. מעל לכול מוארת דמות הכותבים, חשיבות היצירה:
לפנינו עדויות של גיבורים שונים, התמודדויות שונות – ובסיכום נוכל לומר לעצמנו שהגבורה האנושית והתובנות שאנו כיצורי אנוש מפיקים מחיינו הם התכלית, העם העיקר. החיים מלאים שינויים ורוח האדם היא זו שיש לה כוח להפיק מכל זה צידה לדרך, תובנות. ביומן נעוריה, היא כותבת לעצמה כנערה:
"החיים ממשיכים במסלולם ומביאים עמם תמורות. האדם – כלומר אני – משתנה" - "בית נעוריי", עמוד 50.
רוח האדם וכוחו ליצור ולחבר בין זמנים – הם יסוד חיינו. וכך כותבת אורה עשהאל בגב האחורי של ספרה 'בראי הזמן':
"ניסיתי לברוא את העבר מחדש, ואני גם מבקשת עתה להביא בספר 'בראי הזמן' את דברי אהוביי שהלכו לעולמם, אבל חיים בתוכי. זאת הדרך להתמודד עם החידלון, עם המוות – לחשוף את הגיגיהם של בני הדורות הקודמים, מכתביהם, תמונותיהם, ניירותיהם הגנוזים, תעודותיהם -הכול כתוב בעברית חיה ומתחדשת מלפני למעלה ממאה ועשרים שנה – וכל זה היה גנוז במגירותיי וזעק להיחשף לאור".
הביוגרפיה האישית של אורה עשהאל, הביוגרפיה המשפחתית שצרובה ב'גחלת' של הסבא, בתלוליות ה'מדרון' של נחמה פוחצ'בסקי הסבתא רבתא – כל אלה מקבלים גוונים עזים שצוירו בעט אמן – ולרגע יש תחושה שבין הפרקים אנו מקבלים ביוגרפיה לאומית – ואותן שורות שמחבּרות זמנים ורבדים של עברית – בונות סוג של פנס קסמים, פנס המאיר את חיינו, מעניק לנו כוח רוחני להבין את המציאות הנוצֶרת כאן, את התוכן שדברי הימים מבקשים להעביר לנו.
"האם הביוגרפיה היא 'סיפור חיים' שמספר הביוגרף וסביבו הוא טווה את מהלך חייו ויצירתו של מושא כתיבתו? אין ספק שעל מנת שהביוגרפיה תהיה מושכת, מגובשת ומאורגנת, יש צורך לארגן את העובדות בהתאם ל'סיפור' שמספר הביוגרף".
וכאן קיבלנו פנס אור לַהבנת הדרך, שבה נשקפים לפנינו קורות החיים דרך הספרות: גוברין קובעת עמדה ברורה לגבי ההטיה שיש בכל ביוגרפיה:
"שני ביוגרפים של אותה אישיות יספרו 'סיפור חיים' שונה, וכל 'סיפור חיים' כזה מטבעו, שיש בו יותר משמץ של מלאכותיות. כל 'סיפור' מחייב התעלמות מעובדות מסוימות, שאינן עולות בקנה אחד עם 'הסיפור', ובאותה השעה מחייב הדגשת עובדות אחרות, המתאימות את עצמן 'לסיפור' ומדגישות אותו".
אורה עשהאל אכן בחרה בז'אנר מורכב, שבו ספרות ופרקי חיים נוגעים זה בזה. אין כאן ביוגרף המספר את חייה. היא זו המספרת סיפור חיים של אחרים, ובדרך-לא-דרך מתארת מצבים שונים, תקופות שונות, משברי חיים. אין היא צריכה להרחיק לכת, היא מבינה תוך כדי כתיבה, שעלילת חיי האחרים וסיפור זמנם ומקומם – כל אלה רוקמים את מארגי חייה, את המובן של חייה, חושפים בסימני מורס רוחניים את המשמעות, אותה תורת חיים שחיפשה כל הזמן.
הסיפור מתחיל בתאונה ותרדֶמת, ואנו יוצאים במסע של הנכד אחר המגרות של סבתא אורה. הקריאה בפרקי הטרילוגיה מטלטלת: אנו ממשיכים במעלית הזמן ומגלים במגרות סודות של סבא עשהאל פוחצ'בסקי, הסבא של אורה. קורותיו של עשהאל פוחצ'בסקי סוחפים אותנו מהיסטוריה משפחתית להיסטוריה לאומית: "באותו הזמן שבו מתחיל סיפורי הייתה ראשון לציון כפר קטן מוקף שממה סביב", עמוד 24.
ככל שאנו חולפים בין פרקי הספר ומתכתבים עם השירים והיומן, שהופיעו בשני הפרקים הראשונים של הטרילוגיה.
אנו מבינים, מה משמעותה של אוטוביוגרפיה רוחנית שכזאת: הסיפור של אורה עשהאל אינו חד ממדי. אנו קולטים את מגילת חייה המחליפה צבעים בהתאם לתקופות השונות שבהן היא נכתבת, מוארת, מתפתחת – ואל נשכח: אין אצל אורה עשהאל מוקדם ומאוחר.
סיפורו של הנכד, הסיפור של סבא עמי, ההיסטוריה של ארץ ישראל הפורצת מן המגרות, מן הפתקים הישנים – כל אלה הופכים לקרוסלה של היסטוריה: אנו נחשפים לכרמים בנבואת יואל הנביא, לסלילת הכבישים בימי הטורקים, להקמת המושבות גדרה ועקרון...רכבת השדים לא עוצרת לרגע.
אורה עשהאל שהביאה לדפוס בעבר את שיריו של הסבא עשהאל פוחצ'בסקי, מגלה באמצעות המסע בזמן את פרקי הזיכרונות הסבא 'תחת שלטון התורכים', על הדרך שבה הציל את נפשו המארבים, על המקלט בבית של קרובי משפחתו בבית פיינשטיין. המסע הקסום לוקח אותנו לגן עצי הפרי של לטרון – ולכמה רגעים של מסתורין, הגיבור המספר מגלה בו כוחות נסתרים:
"היה זה למעלה מכל מה שיכולתי לאחל לעצמי. ראשית להיות רואה ואינו נראה, כי הנער העיוור לא יכול היה להגיד, מי הוא שהציג לו שאלות בגן". עמוד 65.
שיריו של הסבא עשהאל נשזרים במכתבים מקוריים, שמופיעים בתצלומים בספר. דברי הימים נסחפים לקורותיהם של מיכל ונחמה, ההורים של עשהאל. המסע בין הדורות מחבר בין דורות, ולצד סבתא אורה המורדמת מטייל הנכד שגיא בין מגֵרות ומכתבים.
ההיסטוריה המורכבת הזו מובילה את המחברת המתעוררת באמצעות המילים והקולות והפתקים – ומגלה אט אט את עצמיותה:
