קינה בלתי כתובה ליהודי קרקוב

               המשפחה שלי חייתה כאן 500 שנה" – ד"ר מ.ס.

​

אֲבָל הֲכִי עָצוּב הוּא רְחוֹב יוֹסֵף, צַר כְּמוֹ מוֹלַד הַיָּרֵחַ,

לְלֹא עֵץ, וְלַמְרוֹת, אֵינוֹ נֶעֱדַר חֵן כָּלְשֶׁהוּ,

חֵן אָפֵל שֶׁל עִיר שָׂדֶה, פְּרֵדָה, הַלְוָיָה שְׁקֵטָה;

לְעֵת עֶרֶב מִתְקַבְּצִים כָּאן צְלָלִים מֵהַשְּׁכוּנוֹת,

אַף כָּאֵלֶּה הַמַּגִּיעִים בְּרַכָּבוֹת מִיִּשּׁוּבִים סְמוּכִים.

יוֹסֵף הָיָה חֲבִיבוֹ שֶׁל אֱלֹהִים, אֲבָל הָרְחוֹב שֶׁלּוֹ לֹא יָדַע אֹשֶׁר,

שׁוּם פַּרְעֹה לֹא יִחֵד אוֹתוֹ, הַחֲלוֹמוֹת הָיוּ מֶלַנְכּוֹלִיִּים, הַשָּׁנִים רָזוֹת.

בִּכְנֵסִיַּת הַגּוּף הָאֱלֹהִי אֲנִי מַדְלִיק נֵרוֹת לְמֵתַי,

הֵם גָּרִים רָחוֹק – אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן –

וַאֲנִי חָשׁ שֶׁבְּתוֹךְ הַלֶּהָבָה הָאֲדֻמָּה גַּם הֵם מִתְחַמְּמִים,

כְּמוֹ חַסְרֵי בַּיִת לְיַד מְדוּרָה, כְּשֶׁנּוֹפֵל הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן,

אֲנִי פּוֹסֵעַ בִּנְתִיבֵי קָזִ'ימְיֵיז' וְחוֹשֵׁב עַל הַנֶּעֱדָרִים.

אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁעֵינֵיהֶם כְּמוֹ מַיִם, אִי אֶפְשָׁר

לִרְאוֹתָם – רַק בָּהֶם לִטְבֹּעַ.

 

לְעֵת עֶרֶב שׁוֹמְעִים צְעָדִים – אַךְ אֵין רוֹאִים אִישׁ.

הוֹלְכִים זְמַן רַב, לַמְרוֹת שֶׁאֵין כָּאן אִישׁ, צַעֲדֵי אִשָּׁה

נְעוּלַת בַּרְזֶל, וּלְיָדָהּ רַכּוֹת, כִּמְעַט רְגִישׁוֹת, פְּסִיעוֹת הַתַּלְיָן.

מָה זֶה? נִדְמֶה שֶׁזִּכָּרוֹן שָׁחֹר מְהַלֵּךְ

מֵעַל הָעִיר, כְּמוֹ כּוֹכַב שָׁבִיט הַמִּתְרַחֵק לְאַט אֶל הַסְּטְרָטוֹסְפֶרָה.

 (מתוך הקובץ "היד הבלתי נראית" 2009)