שירה עולמית
תרגום ועריכה מאנגלית לעברית: דוקטור נורית יעקבס צדרבוים
Translation from English to Hebrew: Dr. Nurit Jacobs Tsderboim
גיין מיכלסון - Jane Michelson
ג'יין מיכלסון, אמנית מופע וליצנות, מורה ומשוררת, נולדה בתחילת שנות ה-50
נשואה משנת - 1992, אם לבן אחד, יהודיה - גרה בלונדון.
BSc (האוניברסיטה הפתוחה) שנים רבות לאחר תקופה ארוכה באוניברסיטת שפילד.
קריירה-מגוונת מאוד.
מתפקיד עוזרת של מוכר ספרים בינלאומיים לתפקיד של אומנית המופע (ליצנית/הולכת כלונסאות/אוכל אש וכו' וכו').
עבדה הכמורה ולאחר מכן מרצה לחינוך גופני ואומנויות הבמה במשך כמה שנים (הופסקה לאחר לידת הבן)
המשיכה לעבוד כאמנות המיצג וכמאמנת חינוכית ( אחד על אחד) .
השתייכה לקבוצת הכתיבה לנשים של Foxhall במסגרת - 'גל הכתיבה הראשון' שלי (- פרוזה ושירה.
גל שני של כתיבה החל שוב בשנת 2020 – והצטרפות מחודשת לקבוצת הכתיבה לנשים של Foxhal
התגוררה תקופה קצרה בפריז והשתלמה בלימודי פנטומימה.
הייתה תקופה באוסטרליה ובניו זילנד עם להקת הופעות ותיקה.
לדבריה: "אני ברת מזל לאהוב ולהיות נאהבת. ולהקים משפחה נפלאה בבריטניה ובישראל".
Jane Michelson
born early 1950s
Married in 1992
One son (also married)
Live in London
BSc (Open University) many years after an undistinguished period at Sheffield University (😂)
Career-very varied.
From international bookseller’s assistant to performing artist (clown/stilt walker/fire eater etc etc)
Worked as a tutor and then lecturer in physical education and performing arts for some years (stopped soon after my son was born)
Continued as performer and later on, as educational coach (one-to-one).
Belonged to Foxhall Women’s Writing Group for my ‘first wave of writing’ (prose/poetry)
Long interlude when I had little time for this.
Returned to serious writing (second wave) in 2020 as my work eased (pandemic)
Rejoined Foxhall Women’s Writing Group in winter 2023
I have lived briefly in Paris (studying Mime)
in Australia (with old performing troupe) and New Zealand (my husband’s country).
I am fortunate to love, and to be loved. And to have a wonderful family in the U.K. and in Israel
Hineni / Jane Michelson
City. Bending like prismed light.
White shafts dissolve into the shine of glass. The river rises, hovers over the drowned city:
a waterfall of teeming drops gushes
down
shimmers in the darkening dusk.
Falling upwards like seagulls,
paper flies, blown hither thither,
damp snowflakes of dead meaning.
There have been civilisations
whose ends were sudden full stops;
others that unaccountably fell silent.
We stand on the edge of a cliff,
taking selfies, as it sheers away.
Pray to the Eternal One
this does not come to pass:
remember Nineveh.
the Book of Life is not yet closed;
nor returned to its place
beside the heavy tomes of years gone by.
Let your honesty pick the path of life
from the maze ahead;
step forth bravely, with all your strength wrapped round you.
Hineni, I am here. Are you?
הנני / בתרגום ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
עִיר. מִתְכּוֹפֶפֶת כְּמוֹ אוֹר מִתְפַּצֵּל
קַרְנַיִם לְבָנוֹת מִתְמוֹסְסוֹת לִבְרַק הַזְּכוּכִית
צָף הַנָּהָר וְעוֹלֶה מֵעַל הָעִיר הַטּוֹבַעַת
מַפָּל טִפּוֹת סוֹעֲרוֹת מִשְׁתַּפֵּךָ מְנַצְנֵץ וְיוֹרֵד
אֶל דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב מַאֲפִיל לְעַמְעֵם .
מַפָּל נְיָרוֹת נוֹשֵׁב כְּרוּחַ לָעוּף מִכָּאן לְשָׁם כְּמוֹ שְׁחָפִים, פְּתִיתֵי שֶׁלֶג לַחִים מְסַפְּרִים מָוֶת.
תַּרְבֻּיּוֹת חָדְלוּ בָּאַחַת נִדּוֹנוּ לִמְחִיקָה
אֲחֵרוֹת בְּלֹא הֶסְבֵּר נָדַמּוּ לָעַד לִשְׁתִיקָה
עַל קְצֵה מָצוֹק נַעֲמֹד פָּנֵינוּ לָאֹפֶק
לְצִלּוּם פָּנִים אִישִׁי בְּעוֹדוֹ מִתְרַחֵק
הִתְפַּלְּלוּ לַנִּצְחִי
שֶׁלֹּא יִתְמַמֵּשׁ: זִכְרוּ אֶת נִינְוֵוה
סֵפֶר הַחַיִּים עֲדַיִן לֹא נִסְגַּר;
לֹא הֻחְזַר לִמְקוֹמוֹ, נִשְׁמַר
לְצָד כְּרָכִים כְּבֵדִים שֶׁל שְׁנוֹת עָבָר
תֵּן לְיֹשֶׁר לִבְּךָ לִבְחֹר דַּרְכְּךָ
בְּלֶכְתְּךָ בַּמָּבוֹךְ שֶׁנִּצָּב לְפָנֶיךָ
צְעַד קָדִימָה בְּאֹמֶץ, עָטוּף בְּכָל כֹּחֲךָ.
הִנְנִי, אֲנִי כָּאן. וְאַתָּה?
“All my babies”/ Jane Michelson
Little ones asleep,
milk breath puffs out.
thumb in mouth,
deep is the sleep of infants,
bathed in love.
Theirs is no dream of monsters.
in human form.
overrunning the defenses held strong so long.
They have no defense.
Innocence will not protect them,
nor panic room hide.
They lie in their cribs, our little ones,
wrapped in sleep.
as blood sprays the baby blankets.
as their homes burn as their mothers and fathers burn.
There is no coming back from this.
We will not despair.
Our children dream bad dreams:
monsters dressed in black.
seize them in a nightmare grip.
They will not awake this autumn,
when the dead leaves fall.
When the dust settles,
when the earth has closed over our children,
we will start over,
We will survive.
This is our story.
what else is there to say?
כל עולליי – אלליי / בתרגום ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
עוֹלָלִים בִּתְנוּמָתָם,
הֶבֶל נְשִׁימָתָם בֶּחָלָב אִמָּם.
אֲגוּדָל נִדְחָק בְּמֶתֶק שָׂפָה
בִּשְׁנַת עֹמֶק שְׁטוּפַת אַהֲבָה.
בִּשְׁנַת חֲלוֹמָם מֵעוֹלָם לֹא בִּקְּרָה מִפְלֶצֶת אָדָם
עַד קָרְסָה חוֹמַת מַגִּינָם בְּיוֹם רַעַ -ם
נְטוּלֵי כֹּחַ לְהָגֵן,
לֹא תֹּם יַנְקוּת לְשַׁמֵּר,
לֹא חֶדֶר אָטוּם לְסַתֵּר.
עוֹלָלִים עוּלֵי יָמִים בָּעֲרִיסוֹת חוֹבְקוֹת
עֲטוּפִים בִּשְׁנָתָם וּבִצְעִיפִים סְפוּגֵּי דָּם
עוֹלִים בָּתֵּיהֶם בָּאֵשׁ, הוֹרֵיהֶם בּוֹעֲרִים
אֵין דֶּרֶךְ חָזוֹר, לֹא נִתְיָאֵשׁ, אֲנַחְנוּ זוֹכְרִים.
יְלָדִים חֲלוֹמָם בַּלָּהוֹת שׁוֹהִים בְּמָצוֹר
עֲלֵיהֶם מִפְלָצוֹת אָדָם עֲטוּפוֹת שָׁחֹר
לוֹפְתִּים, מַגָּעַם מְסוּיָט עַד כְּאֵב.
כְּבָר לֹא יֵעוֹרוּ מִשְּׁנָתָם עִם סְתָו
יִוָּתְרוּ כְּעָלִים בַּשַּׁלֶּכֶת יָבֵשׁ וְרָקָב.
וּכְשֶׁיָּנוּחַ אָבָק וְיִשְׁקַע
כְּשֶׁעָפָר יְכַסֶּה גּוּפָם בַּקַּרְקַע
נַתְחִיל מֵחָדָשׁ מֵהַתְחָלָה
נִשְׂרֹד בִּתְקוּמָה לִגְאֻלָּה.
זֶה כָּל הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ כְּעַם
זֶה כָּל שֶׁנֹּאמַר גַּם בְּזוֹ הַפַּעַם
בָּרוּךְ זִכְרָם, זִכְרוּ אוֹתָנוּ גַּם.
Dancing in Ramah/Jane Michelson
They are dancing to a deafening music,
Simchat Torah, the end is the beginning,
last year’s scroll folded away;
This year’s weighs heavy with the year to come.
In the South, in the Negev,
hundreds of youngsters sway to the rhythmic sound,
laughing as the lights flicker on and off;
trance music within the multi-coloured tents of light.
Dawn. The sirens warning-but we know this. We drop to the floor;
wait for the guns to cease. As usual.
The guns shout louder than our terror.
We wait for rescue, warm with trust;
in our swimsuits, our best shorts and crop tops, our party shoes.
We message our families one last time.
Sprinting across the wide desert,
we are prey; they pick us off with casual ease.
They are not seeing children running,
half concealed in frail clumps of trees,
lying wounded in the cold sand of morning.
I am innocent, she cried, as they dragged her away.
bodies are scattered under the trees, across the sands, where the false roads whispered of escape.
murder and kidnap deafen our people.
Grief inches its way into our hearts.
It is Simchat Torah. The end and the beginning.
A voice is heard in Ramah.
Rachel is weeping for her children.
ריקודים ברמה / בתרגום ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
רוֹקְדִים לִצְלִילִים מֵחֲרִישִׁי אָזְנַיִם,
שִׂמְּחַת תּוֹרָה, הַסּוֹף הוּא הַהַתְחָלָה,
הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הִתְגַּלְגְּלָה לְהִתְקַפֵּל
כָּבֵד מִנְּשֹׂא מִשְׁקָלָהּ שֶׁל זוֹ הַבָּאָה לְיָמִים.
בַּדָּרוֹם, בַּנֶּגֶב,
מֵאוֹת צְעִירִים רוֹקְדִים לִצְלִילֵי הַקֶּצֶב
צְחוֹק נְעוּרִים בֵּין אוֹר כָּבֵה וּמְהַבְהֵב
אֹהָלִים עֲשִׁירֵי אוֹר וְצֶבַע מוּסִיקַת טְרַאנְס רוֹעֶמֶת - יַלְדֵי הַטֶּבַע.
אַזְעָקָה מַתְרִיעָה - מְנֻסִּים כַּהֶרְגֵּל
נוֹפְלִים לַקַּרְקַע מְחַכִּים שֶׁקּוֹל הַיְּרִי יֶחְדַּל.
יְרִיּוֹת בִּצְרוֹר רוֹעֵם יוֹתֵר מֵהַמֻּכָּר – טֵרוֹר אַכְזָר
מְחַכִּים לַיְּשׁוּעָה שֶׁתָּבוֹא, בְּתֹם בָּאֵמוּן בְבֶגֶד קָצָר
רַגְלַיִם עֲרוּמוֹת נַעַלֵי רִקּוּד. זְמַן מַר.
הוֹדָעָה אַחֲרוֹנָה לַמִּשְׁפָּחָה הָאוֹהֶבֶת נִשְׁלַחַת
בּוֹרְחִים בַּמִּדְבָּר הָרָחָב בְּמֵרוֹץ מְטֹרָף אֶל הַפָּחַת.
נוֹפְלִים קָרְבָּן וְטֶרֶף נִרְצָחִים וּמֻכִּים לְלֹא הֶרֶף.
אִישׁ לֹא רוֹאֶה יְלָדִים נוֹהֲרִים, חָבוּיִים בֵּין גּוּשֵׁי עֵצִים שַׁבְרִירִיִּים,
שְׂרוּעִים פְּצוּעִים עַל הַחוֹל בְּבֹקֶר קַר מַר וְנִמְהָר.
חַפַה מִפֶּשַׁע אֲנִי, צוֹעֶקֶת וּבוֹכָה מְצַפֶּה לְיֵשַׁע
גּוּפוֹת פְּזוּרִים בֵּין שִׂיחִים אֶבֶן וְחוֹלוֹת
דְּרָכִים כּוֹזְבוֹת לִבְרִיחָה אֵינָן מוֹבִילוֹת
רֶצַח וַחֲטִיפָה מַרְעִישִׁים אֶת עִם נֶצַח
הָאֵבֶל מֻנָּח עַל לִבֵּנוּ אָסוֹן הָרֶצַח.
זֹאת שִׂמְחַת הַתּוֹרָה הַסּוֹף וְהַהַתְחֵל
קוֹלָהּ בָּרָמָה נִשְׁמָע, עַל בָּנֶיהָ בוֹכִיָּה רָחֵל.
Beneath / Jane Michelson Vuglar
Beneath, a marvel of engineering has driven into the depths
where aquifers spring forth water in a dry land.
Three and a half miles stretch
like giant metal veins
inside the silent flesh of earth.
Satellites do not remark it,
nor drones detect.
Unseen, its long threads converge,
separate; climb shafts of invisibility
into innocent places:
the hospital, the school, the mosque;
silent, beneath the warmth of a baby’s crib.
Slick tunnels weave
to the very edge of its world:
a malign spider secret.
Here, the hostages of grave misfortune,
survivors of a new genocide,
are forced to silence.
Driven to and fro like cattle,
it is a twilight existence;
whilst ravaged families and friends
now lie beneath a giving soil.
Hatred spiders through the dry tear earth,
even as we grieve.
Metal cannot weep.
And what use tears, in a time of war?
מתחת / (תרגום ד"ר נורית יעקבס צדרבוים)
בִּתְהוֹמוֹת, נָסָעוּ פִּלְאֵי הַהַנְדָּסָה
אָקְוִויפֶּרִים נוֹבְעֵי מַיִם בְּאֶרֶץ יְבֵשָׁה
וְרִידֵי מַתֶּכֶת פּוֹעֲרִים לְשׁוֹן עֲנָק
בִּבְשַׂר הָאֲדָמָה הַדּוֹמֵם - מַחֲנָק
עֵין לַוְיָן לֹא רָאֲתָה לְסַמֵּן
כְּנַף רָחַף לֹא מְזַהֶה אָן לְכַוֵּן
עָלוּם לֹא נִרְאָה, זְרוֹעוֹתָיו הָאֲרוּרוֹת מְכֻנָּסוֹת
נִבְדַּל, נִטְפַּל לִמְאוּרוֹת סוֹד בְּאִי נִרְאוּת
נִזְחַל לַאֲזוֹרֵי הַתְּמִימוּת:
בֵּית חוֹלִים, בֵּית סֵפֶר, מִסְגָּד תְּפִלָּה
דְּמָמָה, מִתַּחַת חֹם גּוּפוֹ שֶׁל תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה
מַקְצֶה עוֹלָם עַד קָצֵהוּ
מִנְּהָרוֹת חֲלַקְלַקּוֹת אוֹרְגוֹת
סוֹד עַכָּבִישׁ מְלֶאכֶת זָדוֹן - אָסוֹן
כָּאן בְּנֵי עֲרֻבָּה אֲסוֹנָם כָּבֵד לִשְׁחִיקָה
נִצּוּלִי מְזִמַּת שֶׁמַּד שֶׁל עָם שֶׁקָּם חָדָשׁ
נִכְפִּים לְאֵלֶם קוֹל וְדֹם שְׁתִיקָה מֵעִיקָה.
כְּצֹאן לַטֶּבַח מוּבָלִים לְכָאן לְשָׁם
קִיּוּם שֶׁל דִּמְדּוּמִים עַמּוּד עָשָׁן
חֲבֵרִים נוֹפְלִים מִשְׁפָּחָה מְדַמֶּמֶת
שׁוֹכְבִים בְּתַחְתִּיּוֹת אֲדָמָה נוֹתֶנֶת
שִׂנְאַת עַכָּבִישׁ דֶּרֶךְ אַדְמַת דְּמָעוֹת
הִיא כְּבִישׁ יַבָּשָׁה, בִּימֵי אֲבֵלוּת קָשָׁה
מַתֶּכֶת לֹא תִּבְכֶּה לֹא תַּזִּיל דָּמְעָה
מָה יוֹאִיל בֶּכִי בְּעִיתּוֹת מִלְחָמָה?
Winter/ jane Michelson
Winter is a-coming;
the pavement yellow-brown leaves,
cold and damp the stipple;
birds homestay the eaves.
Peeling a juicy pear;
juice dribbles down my chin;
the keen-eyed one’s been foraging,
country lanes (not the bin).
The keen-eyed one is rambling
on a low-sun chilly day;
watching for signs of surplus fruit
on doorsteps, given away.
Hedgerows, tree falls, garden gates,
light from winter sky;
cornucopia in the fridge;
tomorrow, stewed fruit pie.
Tomorrow and tomorrow;
the future has its grief;
but here and now, the tale is told,
that of the winter leaf.
חורף / בתרגום ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
חֹרֶף מִתְקָרֵב
מִדְרָכָה, עָלֶיהָּ חוּם צְהַבְהַב
צִפּוֹר מְנַתֶּרֶת עֲלֵי כָּל זְנָב מַרְזֵב
בֵּין אֵגֶל מַיִם מִתְקָרֶרֶת לְהֵרָטֵב
קוֹלֶפֶת אַגָּס עֲסִיסִי
מִיץ מְטַפְטֵף בְּמוֹרָד סַנְטֵרִי
חַדָּת-הָעַיִן מְלַקֶּטֶת מָזוֹן מְדֻשָּׁן
בְּצִדֵּי דְּרָכִים (וְלֹא בְּיַרְכְּתֵי מַחְסָן)
חַדָּת הָעַיִן מִתְהוֹלֶלֶת מְחַפֶּשֶׂת
בְּיוֹם קַר בּוֹ קֶרֶן שֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת
מָזוֹן שֶׁנּוֹתַר וּפִלְחֵי פֵרוֹת
בְּפִּתְחֵי בָּתִּים שֶׁעַל סִיפַּם נִמְסָרוֹת
מַפָּלֵי עֵצִים, גַּנִּים וְגָדֵר בֶּחָצֵר
אוֹר זוֹהֵר נוֹפֵל מִשְּׁמֵי הַחֹרֶף הָאָפֵל
קוֹרְנוּקוֹפִיָה מוּכָנָה בַּמְּקָרֵר
וּמָחָר, פָּאִי פֵּרוֹת בְּהַמְתָּנָה לְהִתְבַּשֵּׁל
מָחָר וּמָחָר,
לֶעָתִיד יֵשׁ קֶצֶב עֶצֶב מִשֶּׁלּוֹ
אֲבָל כָּאן וְעַכְשָׁו, מְסֻפָּר
עַל חֹרֶף עַל עֵץ וְעַל עָלוֹ.
Orchids / jane Michelson
This year, the bathroom burst into a mass of blossom:
even the recalcitrant flat leaf hold-outs
sprout white and lavender petals,
cascading down from their damply dormant shelf.
Bath steam lines the walls,
as life luxuriates in wet warmth.
Outside, sleeping bags crumple with cold.
Snug in the busy bathroom, orchids
know nothing of this,
a riot of lavender blue, pink and white.
סחלבים / בתרגום ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
הַשָּׁנָה, מִפְגָּן פְּרִיחָה הִפְצִיעַ בַּחֲדַר הַמִּקְלַחַת
עָלִים שְׁטוּחִים סָרְבַּנֵי צְמִיחָה עָלוּ מֵעַל וּמִתַּחַת
מַעֲטִירִים עָלֵי כּוֹתֶרֶת נֶבֶט לָבָן לִילָךְ אֲדַמְדַּם
מִשְׁתַפְּלִים לָרֶדֶת אַט מֵרוּמוֹ שֶׁל מַּדָּף לַח וְנִרְדַּם
אֵדֵי קִיטוֹר מְשַׂרְטְטִים בְּטוּר קַוֵּי זְרִימָה
כְּמוֹ חַיֵּי תַפְנוּקִים הַטּוֹבְלִים בְּלַחוּת וְחוּמָהּ
בַּחוּץ, שַׂקֵּי שֵׁנָה מְכֻוָּצִים מֵאֵימַת הַקֹּר
בָּאַמְבָּט הַצָּפוּף סַחְלָבִים מִתְפַּנְּקִים בִּצְרוֹר
לֹא יוֹדְעִים עַל כָּךְ דָּבָר עַד כָּאן,
מְהוּמָה שֶׁל כָּחֹל, סָגֹל, וָרֹד וְלָבָן.
Just One Day / Jane Michelson
A harmony of a day, a birdsong day
when trains run to time,
and time stretches out its arms,
in an infinity hug.
Who’d have expected that discordant patch,
a glistening gloop of rage and misery
leaking into the morning’s music.
Tremulous, the winter afternoon swept aside its thick coating of damp dismay;
grew gardens of petals.
the dark of evening swept colour from the streets;
lightbulbs lit small shadows.
Indoors, music turned to song.
stripped the day of its sorrow:
held it close at hand,
wrapped up in winter warmth.
against the freeze of night.
רק יום אחד / בתרגום ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
יוֹם מְאֻזָּן מְתֹאָם, טָבוּל בְּשִׁירַת הַצִּפּוֹר
עת רַכָּבוֹת וּמַשָּׂאָן נָעוֹת בְּמַסְלוּל הַזְּמַן
הַפּוֹשֵׁט זְרוֹעוֹתָיו לְחַבְּקַן בְּאוֹר
עַד אֵין סוֹף.
מִי יֶדַע לִרְאוֹת אֶת הַטְּלַאי הַצּוֹרֵם
שֶׁל נִיצוֹץ דָּבִיק לְאוֹת זַעַם וְעֶלְבּוֹן
זוֹלְגִים אֶל תּוֹךְ מִנְּגִינַת הַיּוֹם.
אַחַר צָהֳרַיִם חָרְפִּי מְפֻחָד סוֹחֵף
לְצִדּוֹ מַעֲטֶה עָבֶה שֶׁל מֹרַת רוּחַ לַחָה
גִּנּוֹת צָמְחוּ עָלֵי כּוֹתֶרֶת בִּפְרִיחָה.
חֶשְׁכַת הָעֶרֶב סוֹחֶפֶת צִבְעֵי רְחוֹבוֹת
וְנוּרוֹת שׁוֹפְכוֹת טִפּוֹת רַכּוֹת שֶׁל צֵל.
בֵּין כּוֹתְלֵי הַבַּיִת פְּנִימָה הוֹפֶכֶת מַנְגִּינָה לְשִׁיר
פּוֹשֶׁטֶת אֶת הַיּוֹם בִּנְעִימָה מֵעִיצְבוֹנוֹ הַמַּכְמִיר
אוֹחֶזֶת בּוֹ לִהְיוֹת קָרוֹב נוֹגֵעַ
עָטוּף מַרְגִּיעַ בְּחֹם חָרְפִּי
ומֵגֵן מִקֹּר הַלַּיְלָה הַמַּקְפִּיא.
Change / Jane Michelson
Life is not set in stone,
it is change, change, change.
Trees ring the years
with expanded girth:
Like you, my dear.
Like you.
Kauri trees lean into cloud.
Slender courgettes fatten to marrow.
How far we have come.
To where, dearest.
There is no sitting back on our haunches,
yours cushion-rounded;
mine bare as bone.
We are bound in illusion,
restless of truth:
exponents of collision and collusion.
Nothing stays where you put it.
Who are you today, beached with seaweed?
There is salt beneath our finger nails,
but that is not the whole story.
5784 and counting.
You cannot see the stars, she said.
Behind the clouds, shining
שינוי / בתרגום ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
הַחַיִּים אֵינָם חֲקוּקִים בַּסֶּלַע
הֵם שִׁנּוּי, שִׁנּוּי, שִׁנּוּי.
עֵצִים מְסַמְּנִים שָׁנִים בְּטַבָּעוֹת
הֶקֵּפָם מִתְרַחֵב וּמַשְׁמִין
כָּמוֹךָ, יַקִּירִי תַּאֲמִין
כָּמוֹךָ.
עֲצֵי הַקּאוּרִי נוֹטִים לִגְבֹּהַּ לְתוֹךְ הֶעָנָן.
דְּלַעַת הַקִּשּׁוּא הָרָזָה נִמְלָאַת
כַּמָּה רָחוֹק הִגַּעְנוּ.
לְאָן, יַקִּירִי.
אֵל לָנוּ עַל אֲחוֹרֵינוּ לָשֶׁבֶת בְּטֵלִים
שֶׁלָּךְ כָּרִיּוֹת מֻקָּפִים
שֶׁלִּי כָּעֶצֶם חֲשׂוּפִים
קְשׁוּרִים אָנוּ בָּאַשְׁלָיָה
אֱמֶת חֲסְרַת מְנוֹחָה
בּוּקָה וּמְבֻלְּקָה
דָּבָר לֹא נִשְׁאַר כְּשֶׁהָיָה
מִי אַתָּה הַיּוֹם, אַצּוֹת וְחוֹף יָם מָלוּחַ
בֵּין אֶצְבָּעוֹת מְחִיר הָרוּחַ עוֹד חוֹל
אַךְ זֶה עֲדַיִן לֹא הַכֹּל.
חָמֵשׁ שֶׁבַע שְׁמוֹנֶה אַרְבַּע - תשפ"ד מוֹנִים בִּסְפִירָה
וְהַיָּד עוֹד נְטוּיָה.
הַכּוֹכָבִים מְאִירִים, עֲנָנִים מַסְתִּירִים הִיא אָמְרָה
קָשֶׁה לִרְאִיָּה - אֲבָל הַיָּד עוֹד נְטוּיָה.
