לסלאב פאלצקי

לאשתי

​

עוֹד לִרְאוֹת

כֵּיצַד פִּסַּת דֶּשֶׁא

הוֹפֶכֶת לְאָחוּ

כֵּיצַד הָעֲנָנִים חוֹשְׂפִים אֶת תְּכֵלֶת

הַשָּׁמַיִם

וְאִשְׁתִּי מְסָרֶקֶת אֶת שְׂעָרָהּ

לְקַבָּלַת יוֹם חָדָשׁ

טוֹב כָּל כָּךְ - כִּי חָדָשׁ הוּא

וְשֶׁלָּנוּ

בְּיַחַד לְהַבִּיט בַּדֶּלֶת הַפְּתוּחָה

שָׁם עוֹדֶנָּה הַתִּקְוָה

וַחֲסָדַיִךְ – אֲדוֹנָי.

מגע

​

אֵינִי מוֹנֶה עוֹד לְאִשְׁתִּי

אֶת הַשָּׁעוֹת

הַמְּכֻסּוֹת בִּדְמָמָה

לְבָנָה - יָמִים

שֶׁלֹּא רָצוּ

לַחְלֹף - שׁוּב

אֲנִי חָשׁ אֶת שִׂמְחַת

הַמַּגָּע - כְּמוֹ הַחַיִּים

אוֹתָם אֲנִי רוֹאֶה בְּעֵינַיִךְ.