מאמרי ביקורת
על כתיבתה של המשוררת ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
Review articles
About the writing of the poet
Dr. Nurit Jacobs Cederboum
על יצירתה של ד"ר נורית יעקבס – צדרבוים
קטעים מתוך המאמר של ד"ר רות דורות: ,בין ציור לשירה - נורית יעקבס צדרבוים -
"... האומנית הרב תחומית נורית צדרבוים: אומנית פלסטית, משוררת, אוצרת, חוקרת, מרצה ומסאית, נוסעת אף היא בנתיבי הזמן, המקום, החיים ומשעוליהם ועוסקת רבות בחקר ה"אני" והזולת. היא נעה, כדבריה, בין השפה החזותית לשפה המילולית. למעשה אפשר להגדיר את יצירתה כסינסתזיה-שיתוף החושים. הסינסתזיה מרחיבה את החוויה האומנותית הואיל והיא נחווית באמצעות יותר מאחד מחושינו. בספרה הבין-תחומי: ציור ושירה: כולם היו פני, בוחנת היא את פניה החיצוניים והפנימיים. היא אף מעידה על עצמה כי "כדרך ציירי דיוקן עצמי וכדרכי, החוקרת והיוצרת, העיסוק בדיוקן עצמי החל בהתנסות ראשונית במפגש של אומנות ויצירה והמשיך להיות תהליך של ניסוי, של תהייה ושל תעייה". שם הכרך: כולם היו פני מהדהד כמובן את שם מחזהו הנודע של ארתור מילר : "כולם היו בני". בדומה לגיבור המחזה ג'ו קלר המתחבט בשאלות קיומיות, מתמודדת צדרבוים עם הצדדים השונים באישיותה. היא עורכת מסע בעט ובמכחול לחיבור היבטי האישיות השונים לתצרף אחד ומאוחד. ...."
דיוקנאותיה העצמיים של צדרבוים אקספרסיביים, דינאמיים ומתפרצים בצבעיהם העזים, בקווים השחורים או הזוהרים מלאי התנועה וההבעה, לעיתים עד כדי סערות אלימות, כדרך האקספרסיוניזם העושה שימוש בעיוות הצורה והצבע. בנוסף משחקת היא בגלוי ובסמוי עם הצופה ;ניהול דיאלוג פנימי-חיצוני הנוגע בנו. אין היא חוששת לפרק את בבואתה, להקשיחה, או לטעון אותה באנרגיות מתפרצות כלבה הרותחת. אין היא חוששת לטשטש דמותה, להכפילה, לשלשה או להחביאה באמצעות "מסיכה" המסתירה או מגלה את האמת.
בספר שיריה הראשון: שאון של חול מתקתק בשקט, המכיל חמישה שערים, נוגעת היא בקשת נושאים שבמרכזם טמונה עדשה קטנה המאירה את מצב ה"אני"-הקיומי יחד עם זה האוניברסלי. שם הספר, על פי טלי הורוביץ, "שאול מכותר אחד משיריו, 'שעון של חול' (עמ' 115), בשינוי אות אחת (א' תחת ע'). בשיר זה מוזכרים שלושה שעונים: של חול, של קודש ונוסף עליהם שעון סוריאליסטי עשוי גבינה מותכת. הראשון אינו מיועד, כמשמעות הראשונית העולה למקרא השיר, לימים של חולין, אלא הוא עשוי חול. כל השלושה משמיעים קול: הראשון שקט, השני "הולם" וגם תהליך התכת הגבינה של השלישי כרוך בהשמעת קול. כל השלושה, המייצגים שלושה עולמות: פיזי, מיסטי ומתועש, פועלים בתוך הזמן, שהוא לכאורה ישות סטטית, שקטה ודמומה. אולם הזמן אינו עומד מלכת, ואם אינו עומד, יש להניח כי אף הליכתו משמיעה קול. האני-השרה מגדירה עצמה כציירת ההולכת בזמן, וכמי שמערבבת קודש בחול, שקט בשאון, מתיכה אותם זה בזה עד שהיא יוצרת את השלישי המדומה לגבינה מותכת."
גם בספר זה עולה חשיבות הפנים, המשמעות העמוקה של הטמון עמוק בתוך נשמתה של היוצרת. בשיר "החוץ משמים" (עמ'83) כותבת היא: "החוץ משמים / אותי מעניין הפנים"....
שירתה של נורית צדרבוים עשירה בתשתיות מן המקורות, מדרש, אמרות חז"ל, אמרות עממיות וחוכמת חיים עתירת דמיון ואינטואיציה. כבת לספרות המודרנית מלאים שיריה בדימויים סוריאליסטיים, הנחשפים לקורא בשפה עשירה ומלאת אסוציאציות, עשירה באמרות מוכרות ששונו, בתשתיות תנכ"יות ישירות והפוכות, במבנה שירי מודרני נטול התחייבות לסדר קבוע או מבנה "קלאסי", ובפיסוק חופשי, עת אפילו סיומי השירים נשארים ללא פיסוק, מצב המאפשר לקרא את השיר ביותר מדרך אחת, כשהסיום נשאר פתוח. למשל בשיר "מודה אני" (עמ' 86) מתוארת מחזוריות הערות והשינה, והפלא המוזכר בתפילת הבוקר הידועה "מודה אני": מודה אני לך שם למעלה שהחזרת בי נשמתי. השיר מסתיים באופן פתוח ללא פיסוק, כשירים אחרים בקובץ: "מתיר שובל מאיר געגוע ליום חדש". הכמיהה והציפייה ליום חדש נשארות כגעגוע פתוח ומתמשך.....
החיפוש וחקר ה"אני" מלווה, כאמור, את נורית בשיריה ובציוריה כאחת. האופן בו היא מתבוננת בעולם, בתופעות האנושיות, החברתיות והאחרות דומה בשני תחומי עיסוקה: הציור והכתיבה. דמיון זה מאפשר לה ליצור גשר בין התחומים, לאייר את ספריה או להוסיף מלל לציוריה. העיסוק הרב תחומי מעצים את החוויה ומאפשר הבנה עמוקה ומקיפה של התופעות בהן היא עוסקת. החיבור בין תחומי עיסוקיה השונים יכול להיות מקרי, מכוון, מודע, או לא מודע. לעיתים נוצר החיבור בהשפעת "רוח-הזמן", לעיתים מהווה הציור מקור להולדת השיר: אקפריזיס, ולעיתים גם צילום או ציור של יוצר אחר עשויים לשמש השראה לכתיבת שיר חדש.
יצירתה הרב תחומית של נורית צדרבוים הינה מפגש רב תחומי מרתק, החושף בפני הצופה-הקורא, קלידוסקופ אומנותי עשיר באומר, צבע ומבע" .
The creative Quest of Dr' Nurit Jacobs Cederboum
Excerpts from Dr. Ruth Dorot's article: 'Between Painting and Poetry' - Nurit Cederboum
It was published in the magazine 'The Corridor' No'
"... the multidisciplinary artist Nurit Cederboum: plastic artist, poet, curator, researcher, lecturer, and essayist, she also travels the paths of time, place, life and their ups and downs and deals a lot with the study of the 'Self' and the other. She moves, as she says, between the visual language and the language Literally. In fact, her work can be defined as synesthesia-the sharing of the senses. Synesthesia expands the artistic experience since it is experienced through more than one of our senses. In her interdisciplinary book: Painting and Poetry: 'All My Face', she examines her external and internal faces. She even testifies that "As a self-portrait painter and as me, the researcher and creator, the practice of self-portraiture began with an initial experience at the meeting of art and creation and continued to be a process of experimentation, of wondering and of getting lost." Like the hero of the play Joe Keller who wrestles with existential questions, Cederboum deals with the different sides of her personality. She undertakes a journey with pen and brush to connect the different aspects of her personality into one and unified whole."
"Cederboum's self-portraits are expressive, dynamic and bursting with their intense colors, the black or glowing lines full of movement and expression, sometimes to the point of violent storms, as the way of expressionism that makes use of the distortion of form and color. In addition, she plays openly and covertly with the viewer; conducting an internal-external dialogue that concerns us. She is not afraid to dismantle her body, to harden it, or to charge it with the explosive energies of a boiling dog. She is not afraid to obscure her image, to double, triple or hide it using a "mask" that hides or reveals the truth".
In her first book of poems: 'Sandglass tics Noiesless', which contains five chapters, she touches on an array of themes in the center of which lies a small lens that illuminates the "I"-existential state along with the universal one. The name of the book, according to Tali Horowitz, " Taken from the song Noise on a weekday" (p. 115), The poet defines herself as a painter who walks in time, and as someone who mixes holy with sand, quiet with noise, melts them together until she creates the simulated third of melted cheese."
In this book too, the importance of the face emerges, the deep meaning of what lies deep within the creator's soul. In the song "Out of heaven" (p. 83) she writes: "Out of heaven / I am interested in the interior"....
Nurit Cederboum's poetry is rich in foundations from the sources, midrash, sayings of sages, folk sayings and wisdom of life rich in imagination and intuition. As a daughter of modern literature, her poems are full of surrealistic images, which are revealed to the reader in a language rich and full of associations, rich in familiar sayings that have been modified, in direct and opposite biblical foundations , in a modern poetic structure without commitment to a fixed order or a "classical" structure, and in free punctuation, when even the endings of the poems remain unpunctuated, a situation that allows the poem to be read in more than one way, with the ending remaining open. For example, in the poem "Muda Ani" (p. 86) the cycle of waking and sleeping is described, and the miracle mentioned in the well-known morning prayer "Muda Ani": I thank you up there for restoring my soul to me. The song ends in an open manner without a punctuation, like other songs in the file: " Leaves a trail of light longing for a new day."". The longing and anticipation of a new day remain as an open and continuous longing...."
The search and exploration of the "Self" accompanies, as mentioned, Nurit in both her poems and her paintings. The way she observes the world, the human, social and other phenomena is similar in her two fields of occupation: painting and writing. This imagination allows her to create a bridge between the fields, to illustrate her books or to add text to her drawings. The multidisciplinary practice intensifies the experience and enables a deep and comprehensive understanding of the phenomena it deals with. The connection between her different occupations can be accidental, intentional, conscious, or unconscious. Sometimes the composition is created under the influence of the "zeitgeist", sometimes the painting is a source for the birth of the poem: ekphrasis, and sometimes a photograph or painting by another artist may serve as inspiration for writing a new poem.
Nurit Cederboum's multidisciplinary work is a fascinating multidisciplinary meeting, which reveals to the viewer-reader, an artistic kaleidoscope rich in meaning, color and expression".
מתוך המאמר 'המשחקיות המתעתעת' – ברכה רוזנפלד
על ספרה של ד"ר נורית יעקבס צדרבוים "כאן ציור" ועל התערוכה 'כתב תפר' שהתקיימה במוזיאון עוקשי בעכו.
"במאמר זה אנסה להוביל איזשהו מהלך פרשני שמותח קו ישיר בין שני תחומי יצירתה של האמנית הרב תחומית, נורית צדרבוים , המילולי והחזותי."
"...בשירים הכלולים ב"כאן ציור" מתייחסת המשוררת בעיקר לשפה. האסוציאציות המצטרפות למהלך הבניה של שיר הן בעיקר אסוציאציות לשוניות. יש תחושה שהשפה היא לא רק המדיום, האמצעי, אלא גם אובייקט ההתבוננות והחקירה. באופן זה מופעלת הן לשון השיר והן לשון הציור של צדרבוים.
השפה עצמה, הקיימת ומשמשת את כולנו, המבנים התחביריים שלה, מטבעות הלשון, המכמנים שהם גם מורשת העבר, כל אלה מגלמים בתוכם אפשרויות של פירוק ושבירה, אפשרויות של משחק, כמו משחק בקוביות או בלגו, מהם ועל גבם נפתחת האפשרות ליצור משהו החדש, משהו שלא היה קודם, משהו הנושא משמעות. המשמעות במשחקיות עצמה, כי המשחק יוצר את הפסיפס של הטקסט כרצף זורם של הבדלים ואלה מפרקים את קיומו הטרנסצנדנטי של הסימן.
הפואטיקה של ד"ר נורית צדרבוים, היא קודם לכל פואטיקה של מבנים צורניים של מקצב וחרוז. הפרוזודיה חשובה לה. רבים משיריה כתובים כאידיאוגרפיה בדומה למשורר הצרפתי גיום אפולינר. ..."
"...אציג כאן שתי דוגמאות מובהקות. שיר שמצייר ברוש..."
ברוש
בְּרוֹשׁ אַחַר
בְּרוֹשׁ הֵרִימוּ רֹאשׁ
זֶה טִיבָם וְטִבְעָם לְעוֹלָם
בְּרוֹשׁ אַחַר בְּרוֹשׁ נִסּוּ לִכְבֹּשׁ
דִּמְמַת עוֹלָם כְּשֶׁכָּל צִיּוּר עַל בַּד
עָמַד דּוֹמֵם בְּיוֹם הֲרַת עוֹלָם
בֵּין כְּחֹל שָׁמַיִם וִירֹק עַד
שֶׁל טוֹטֶם בְּרוֹשׁ נִצְמָד
גַּם דִּמּוּי תָּלוּי עַל בַּד
לֹא נִצָּב לְבַד
מְסַפֵּר בְּטַעַם
סִפּוּר
שֶׁל
פַּעַם
וְעוֹד
פַּעַם
וְעוֹד
פַּעַם
בְּרוֹשׁ אַחַר בְּרוֹשׁ הֵרִימוּ רֹאשׁ זֶה טִיבָם וְטִבְעָם לְעוֹלָם בְּרוֹשׁ
אַחַר בְּרוֹשׁ נִסּוּ לִכְבֹּשׁ דִּמְמַת עוֹלָם כְּשֶׁכָּל צִיּוּר עַל בַּד עָמַד דּוֹמֵם בְּיוֹם
הֲרַת עוֹלָם בֵּין כְּחֹל שָׁמַיִם וִירֹק עַד שֶׁל טוֹטֶם בְּרוֹשׁ נִצְמָד גַּם דִּמּוּי תָּלוּי עַל בַּד
לֹא נִצָּב לְבַד
מְסַפֵּר בְּטַעַם סִפּוּר שֶׁל פַּעַם וְעוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם
"....והשיר הבא, המבטא באופן קיצוני את הפואטיקה הזאת, כאשר חלקו התחתון הוא תמונת מראה של חלקו העליון..."
אוושה ולחישה
הַיְּלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָה
שֶׁל הַלַּיְלָה
צִבְּעָה קוֹלָהּ בְּשָׁחֹר בָּהִיר
צִוְּתָה עַל יְרֵחָהּ בְּטוֹן מַזְהִיר
לִשְׁמֹר עַל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת וְהַצֶּדֶק
לִנְצֹר אֶת שְׁבִיל הֶחָלָב בְּרוּכוֹת הַכַּדִּים
וְאֶת מַעֲלַת אוֹרוֹ שֶׁל מַר מַאֲדִים לֹא לְהַרְדִּים
הַיְּלָלָה שֶׁל הַלַּיְלָה דָּרְכָה נִצְרַת קוֹלָהּ וּבָכְתָה
עָלְתָה בְּדִמְמַת הָרַחַשׁ שֶׁל בַּד אִילָן מְצֹעָף
נוֹגֶנֶת מֵיתָר עַל עֲלֵה עָנָף וּכְלִי כָּנָף
כְּקוֹלָהּ הֶעָרֵב וְהָרַךְ שֶׁל אִשָּׁה
הָרוֹאָה גַּלְגַּלֵּי אוֹר
בִּקְצֵה הַשְּׁחוֹר
אִוְשָׁה
וּלְחִישָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁשָׁה
אִוְשָׁה
בִּקְצֵה הַשְּׁחוֹר
הָרוֹאָה גַּלְגַּלֵּי אוֹר
כְּקוֹלָהּ הֶעָרֵב וְהָרַךְ שֶׁל אִשָּׁה
נוֹגֶנֶת מֵיתָר עַל עֲלֵה עָנָף וּכְלִי כָּנָף
עָלְתָה בְּדִמְמַת הָרַחַשׁ שֶׁל בַּד אִילָן מְצֹעָף
הַיְּלָלָה שֶׁל הַלַּיְלָה דָּרְכָה נִצְרַת קוֹלָהּ וּבָכְתָה
וְאֶת מַעֲלַת אוֹרוֹ שֶׁל מַר מַאֲדִים לֹא לְהַרְדִּים
לִנְצֹר אֶת שְׁבִיל הֶחָלָב בְּרוּכוֹת הַכַּדִּים
לִשְׁמֹר עַל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת וְהַצֶּדֶק
צִוְּתָה עַל יְרֵחָהּ בְּטוֹן מַזְהִיר
צִבְּעָה קוֹלָהּ בְּשָׁחֹר בָּהִיר
שֶׁל הַלַּיְלָה
הַיְּלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָלָה
"...הפואטיקה שלה היא גם פואטיקה של התהוות, כאשר החזרה על הצלילים מדגישה את קצב ההתהוות. זוהי פואטיקה של זרימת הדימויים ולא של נרטיב המספר איזשהו סיפור אישי, שיש בו התחלה, אמצע וסוף. זוהי פואטיקה העוסקת לא רק בדימויים, (גם הלשוניים וגם החזותיים ועל כך בהמשך) אלא באופן בולט מאוד בלשון עצמה, לשון שגם נסבה על עצמה, מטה-לשון, שאינה עליונה על הלשון המדוברת , אלא רק מבליטה את האלמנטים המשחקיים שקיימים בה, בלשון עצמה מלכתחילה, והיא המקשרת ביניהם. ..."
"...חשוב לציין שמעשה האמנות שבשיריה של נורית צדרבוים מכיל בחובו גם את המצלול, - משקל וחריזה. היא מקפידה על הטמפו, על הקצב, שיהיה אחיד ככל האפשר ומדויק. גם החריזה לרוב מדויקת. ..."
"...מה שבולט בכל הציורים הם הקוים הבטוחים והצבעים העזים. יש בציורים שלה הרבה עצמה וכוח. ניכרת שליטה מוחלטת בתנועת היד, בקומפוזיציה ובמטרה המושגת ובהשפעות אקספרסיוניסטיות. הצבעים הם עזים, אקספרסיביים, הבעות פנים מובחנות וברורות. ומה שבולט ביותר הוא ההיפוך המעניין – הפנים צועקות בשתיקות...."
,....גם ב- "מלאכת נשים" כשנוספו לציור התפירה והרקמה, והבדים והחיתולים כסמלים למלאכות נשיות. החומרים המוספים על הדמות הופכים לתוכן, המדיום הופך למסר...."
"....אולי היא מודעת לכך שהרבה "נשים" נחבאות ומוסתרות בתוך האשה הזאת שהיא "האני" ומתלכדות איתה עד שאין אפשרות להפרידן וכך הופכת היא לסמל גראפי, לאייקון? כי החזרה הכפייתית על אותו הדיוקן, אותן הפנים, נראית לי כניסיון כזה, אינני יודעת לסמל של מה. אולי זאת האישה השותקת המחניקה את ייסוריה? אולי זאת האישה שאין לה קול בעולם שהוא עדיין פטריארכלי? ברור שהאייקון ככזה מלכד את התוכן עם הצורה. הצורה היא התוכן, המדיום הוא המסר והמחבר מת, כטענתו של רולאן בארת. נשאר הטקסט בלבד שכל אחד מאיתנו יכול לקבל אותו, לשחזר אותו, ולשחק בו לפי דרכו הוא...."
"...בפואטיקה של המבנים הצורניים, המבנים עצמם הופכים לאלמנטים משחקיים המשמשים את האמנות. יש בהם משמעות עמוקה לגבי כל אמנות עכשווית, כי הם סוג של אמירה שהיא פתיחה לאינסוף אפשרויותיה. הרי את הצורה אפשר למלא בתוכן משתנה. מה קבלנו? צורה, ולא תוכן. שהרי אצל נורית צדרבוים הצורה היא, היא האמנות. המדיום הוא המסר. ..."
"....חשוב לציין שהמשוררת נורית צדרבוים שולטת בשפה העברית שליטה הראויה להשתאות. הלשון היא גם מקור ההשראה, גם מערכת התייחסות פואטית וגם האובייקט שלה. כל תהליך היצירה מובל על ידי אסוציאציות לשוניות..."
From the article 'Deceptive playfulness' - Bracha Rosenfeld
About Dr. Nurit Cederboum's book "Here is a painting" and about the exhibition "Ktav Tefer" that was held at the Okshi Museum in Acre.
'…In this article I will try to lead some kind of interpretative process that draws a direct line between the two areas of the work of the multidisciplinary artist, Nurit Cederboum, the verbal and the visual..".
"…..In the poems included in "Here is a painting" the poet mainly refers to language. The associations that join the construction process of a poem are mainly linguistic associations. There is a feeling that language is not only the medium, but also the object of observation and investigation. In this way, both the language of the poem and the language of Cederboum 's painting are activated…".
'….The language itself, which exists and is used by all of us, its syntactic structures, the coins of the language, the mechanisms that are also the heritage of the past, all of these embody within them possibilities of dismantling and breaking, possibilities of play, like playing with cubes or Lego, from them and on their back opens the possibility of creating something new, something that wasn't there before, something that carries meaning. The meaning is in the game itself, because the game creates the mosaic of the text as a flowing sequence of differences, and these break up the transcendent existence of the sign…".
"…The poetics of Dr. Nurit Cederboum is first and foremost a poetics of formal structures of rhythm and rhyme. Prosody is important to her. Many of her poems are written as ideographs like the French poet Guillaume Apollinaire…."
"…I will present two distinct examples here. A poem that draws a cypress.
"….And the next poem, which radically expresses this poetics, where its lower part is a mirror image of its upper part…."
"…Her poetics is also a poetics of creation, where the repetition of sounds emphasizes the rhythm of creation. It is a poetics of the flow of images and not of the narrative that tells some kind of personal story, which has a beginning, middle and end. This is a poetics that deals not only with images, (both linguistic and visual and more on that later) but very prominently with the language itself, a language that also turns on itself, a meta-language, which is not superior to the spoken language, but only highlights the playful elements that exist in it, in the language itself In the first place, and she is the link between them…."
"….It is important to note that the work of art in Nurit Cederboum's songs also contains the chime, - weight and rhyme. She is careful about the tempo, the rhythm, which will be as uniform as possible and accurate. The rhyme is also often accurate.
"...What stands out in all the paintings are the safe lines and the intense colors. There is a lot of strength and power in her paintings. You can see a complete control over the movement of the hand, the composition and the goal achieved and expressionistic effects. The colors are intense, expressive, distinct, and clear facial expressions. What stands out the most is the interesting inversion - The face screams in silence..."
,...also in "Women's Crafts" when sewing and embroidery, and fabrics and diapers were added to the painting as symbols of female crafts. The materials added to the figure become the content, the medium becomes the message..."
"...perhaps she is aware that many "women" are hidden and hidden within this woman who is "me" and unite with her until it is impossible to separate them and thus, she becomes a graphic symbol, an icon? Because the compulsive repetition of the same portrait, the same face, seems to me to be such an attempt, I don't know the symbol of what. Maybe this is the silent woman stifling her agony? Maybe this is the woman who has no voice in a world that is still patriarchal? The icon as such captures the content with the form. The form is the content, the medium is the message, and the author is dead, as Roland Barthes claimed. All that remains is the text, which each of us can accept, reproduce, and play with in his own way..."
"...in the poetics of the formal structures, the structures themselves become playful elements used by art. They have a deep meaning regarding all contemporary art because they are a kind of statement that is an opening to its infinite possibilities. After all, the form can be filled with changing content. What did we get? Form, And not content. After all, with Nurit Cederboum, the form is, is the art. The medium is the message. ..."
"...It is important to note that the poet Nurit Cederboum has a mastery of the Hebrew language that is worthy of admiration. The language is both the source of inspiration, both a poetic reference system and its object. The entire creative process is guided by linguistic associations..."