התערוכה מציגה מספר תערוכות שונות של האמנית משנים שונות באולמות שונים ברחבי המוזיאון. התחלתי את הסיור באולם בו הוצגה 'תערוכת מצומוטו – 1952 בו הוצגו עבודות מהתערוכה הראשונה שהוצגה בחודש מרץ 1952 ולאחר שבעה חודשים  הוצגה התערוכה השנייה בחודש אוקטובר.

הדמיון בניהם היה כה רב עד שהיה קשה להבחין ביניהן בתצלומים. בתערוכה השנייה לעומת זאת הציגה קוסמה מספר רב בהרבה בשל עניינה הגובר בשאיבת הצופה לתוך עולם שכולו קוסאמה. היא ביקשה לפרוץ את גבולות הגוף והשפה. כפי שהעידה פעם, "אני מציירת, משום שאני מתקשה להתבטא במילים".

 

 

תערוכה של קוסאמה "חדר אהבה" הוצגה בגלריה אורז הבינלאומית בהאג, הולנד בשנת 1967. לראשונה כיסתה חדר שלם, ממסד עד טפחות, בנקודות צבעוניות – לרבות הרצפה, הקירות והאובייקטים. במוקד התערוכה עמדו חמש בובות ראווה שכוסו בצבע זוהר ובנקודות בגדלים שונים. אור אולטרה־סגול האיר את הנקודות, שנראו כאילו הן צפות. במסגרת אירוע הפתיחה ארגנה קוסאמה הפנינג במרכז הקטולי שלSocieteit Novum   בדלפט, בהשתתפות דמויות מעולם האמנות, בהן מנהלי מוזיאונים, מבקרי אמנות ואמנים, שפשטו את בגדיהם וציירו נקודות זה על זה. בשעה חמש בבוקר פיזרה המשטרה את האירוע.

בהמשך לתצוגת 'חדר אהבה הוצג מיצב 'ההעלמה העצמית של קוסאמה' בו המיצגים והסרטים של קוסאמה בוחנים את הגבול בין האמנות לחיים. בהפנינג מוקדם, שקיימה בניו־יורק בשנת 1966 מול הלופט שלה ברחוב 14, שכבה האמנית על גבי פסלה מתוך שדה הפאלוסים. שנה לאחר מכן יצרה קוסאמה סרט 16 מ"מ פסיכדלי, ההעלמה שאותו הפיקה בשיתוף עם האמן ג'אד ילקט. הסרט שהוצג בתערוכה, מתאר אותה במצב חלומי, כשהיא מתמזגת עם סביבתה.

בנוסף למופעי האור הפסיכדליים שיצרה החל משנת 1967 הציגה קוסאמה גם פסטיבלי גוף עירום ומסיבות אורגיה בכיכרות ניו־יורק. היא עוררה סערה ציבורית כשציירה נקודות על גופיהם העירומים של המשתתפים. כמתועד בסרטים Love-ln Festival   (1969) ואורגיית פרחים (1968).

שנות השישים היו תקופה של תמורות פוליטיות בארצות־הברית; יחסים הומוסקסואליים חדלו להיות עבריה פלילית בשנת 1961 וחוק זכויות האזרח אסר בשנת 1964 על הפרדה גזעית, קוסאמה החזיקה בעמדות אננטי־מלחמתיות עקביות והפגינה נגד מלחמת ויטנאם. היא אף כתבה לנשיא ארצות הברית בשעתו ריצ'ארד ניקסון בו ציינה: "אין ממגרים אלימות באלימות".

 

באולם אחר של המוזיאוןניתן לחזות במיצג הבלונים עם הנקודות. כשיורדים את האולם במדרגות נעותניתנה תחושת של ריחוף אל מבוךהבלונים שנישאו אל על לגבהים והכל על מוטיב הנקודות החוזר רבות ביצירותיה.

האולם הבא הציג את 'גנו של נרקיס' אולם רחב מידות בו הוצגו עשרות יצירותהתלויות בקירות האולם כשבמרכזו פרוסים על הריצפה עשרות בלונים מוכספים ונראים כמראה בה משתף כל מי שמתבונן בהם בכל זוית אפשרית.