קובץ הסיפורים הקצרים בספר זה מכיל 25 סיפורים. שם הספר: "מעבר לגבעות החשופות" מצביע על המעטפת הנראטיבית, עיצוב המרכיבים הסיפוריים דרך נקודת מבט של הסופרת שבוחרת זוויות וסיטואציות שפורשות אלמנטים מורכבים וקשים, המקיפים את הדמויות. גיבורי הסיפורים נתונים לעיתים במצבים הזויים על הגבול שנע בין יומיום טריוויאלי שבו נורמה ושפיות, ובתוך אלה, מעבר לגלוי, מופיע שיבוש. מה שבטוח, אלה הן דמויות שלא הולכות בתלם, שתמיד מגיע זמן קצה שבו צריך לשנות התנהגות, אולי לעזוב, להחליף מצב. מרכיבי נפש, רגש, היגיון, מתערבלים, לא תמיד ישנה אופציה אחת, הדחפים לפעולה הם אמוציונאליים ונשענים על חוויות עבר, על משקעים שבתוך הנפש. המשפט המסיים את הספר, בסיפור האחרון ממחיש את הנאמר: "רצף התחושות הקוסמיות ביקום האנטי בורגני שלנו לחיים", כך אומרת הגיבורה, שרונה.

 

גיבורי הסיפורים נחשפים באהבות שלהם, בכישלונות, במחדלים, בפגיעות, בחולשות, במאווים. בהרבה סיפורים הגיבורה היא האישה, שמחפשת נקודת אור, אולי אהבה, חום, סיפוק. ב"נעלי לק אדומות" דורלי חיה את אמא שלה שהעריצה את שחקנית הקולנוע ג'ודי גרלנד ויחד היו צופות בסרט 'הקוסם מארץ עוץ', ודורלי, על שם גיבורת הסרט, דורותי, משחזרת את הסרט ביומיום, וחיה אותו בחייה, כולל התלבושת ונעלי הלק האדומות והאף הסולד שעוצב על ידי מנתח פלסטי. האימא שחיה במציאות מסולפת גררה גם את הבת להתנהגות כפייתית. סיפור רגיש ועצוב ומאד מוחשי. גם בסיפור "אישה כלואה" הגיבורה היא אישה, אחות במקצועה, שחלומה למצוא את הבעל הנכון, התרסק, והיא נאלצה לעזוב אל פתרון שמערב את הנפש, המפלט הוא אל מוסד פסיכיאטרי כמקום מקלט, כאופציה הישרדותית. גם בסיפור "התמכרות" יש מפלט אל אכילה כפייתית. ובסיפור "נפגשת סדרתית", גילה יוצאת לדייטים אינסופיים בכדי לתפוס פיסת אושר מפוקפק. גם בסיפור "מגיע לי להיות מאושרת" הכולל שלושה פרקים, יש לשרונה התמודדויות שהן הישרדות.   

 

לעיתים ישנה התנהגות פרועה, שתיית יין אדום מרככת כאב, מאלחשת חשיבה, מקלילה הרגשה, כאמצעי ריפוי, והיא אתנחתא לפני סערה. הדרמות הן דרמות אמיתיות, תקופתיות, נאמנות לישראליות - שורדי שואה והדור שני, רווקות בתל אביב, עבודה תחרותית, משקעי ניצול מיני של הבוס ועוד מרכיבים מהמציאות העכשווית.

בכל סיפור יש רגע שיא, של החלטה קיצונית, של פעולת שחרור, של טיהור עצמי, של פירוק פחד, חרדה, רחמים. הסופרת מדווחת ניטראלית, מאופקת, ממתנת מצבים, מנמיכה מתח אצל הקורא כדי לא לסחוף אותו לאמוציות בשל המצבים המסורבלים.

הנגיעה העלילתית לעיתים קצרה כמו דקירת מחט, ללא נתוני רקע מיותרים, רק האנקדוטה מדווחת, וזה נשאר כפתח למחשבה אצל הקורא, כזרקור על מקום כואב. הכתיבה מתוחכמת, פורשת אווירה, אתרי ההתרחשות זועקים, יש מחאה בין השורות.

​

​

​

הרשימה פורסמה בגיליון מס' 15 של כתב-העת 'המסדרון' יוני 2022